צל

אני כלום מלבד צל שרודף אחר שורות של בניינים במעלה השדרה. משקף קירות בטון וחלונות פתוחים לרוח להיכנס דרכם. מתחפשת בגרסה שהטבע כופה עליי. אני לא חדה. אתם חודרים לשטחי; אני לא רוצה להיות לכם מגן מפני פנים מחייכים בקצה פיסת דף שמבקשים לשטוף אתכם. אני רוצה לשבור את עצמי כדי לתת לכם נחת. אני צופה בכם מתערבבים עם הצבעים הבוהקים, מתרחקים ונבלעים בתוך אינסוף גוונים שמתלכדים לצבע אחד. אור לבן.
אתם נעלמים לאן שאני לא יודעת. אני בור חסר תחתית בצל של דלות ומונוטוניות. אני הצל שלא רואה את הדברים כפי שהם. אני הצל שמנסה להעתיק את עצמו מנעליו אל הנהר הגועש של הדעת.