ציור

למה אהבה מפעמת בוורידים האלו?
למה ליבי פועם?
איני רוצה לאהוב, איני רוצה להיות תלוי באיש..
ועדיין הסכין מהסס..
דם, דם מהול בעצב ואהבה..
ומדוע אינו פורץ החוצה?
להעציבך אני מפחד, ואת המכאיבה..
איני מסוגל לראות את עינייך עצובות..
אהבה מכאיבה כמפחידה, עצובה כמשתקת..
וזהו תסכול הבוקע במוחי, תסכול מהחיים, מהכל..
תסכול מאהבה, מכאב, משמחה, ממך..

מילותייך גורמות לחיוך לעלות בשפתיי וכשעינייך רטובות עצב נוגע בנפשי..
והצבעים הנאחזים בידייך עפים על גבי נפשי, נפש שחורה אשר נצבעת בצבעי חיים ועצבות ושמחה.. ואהבה..
והציור, ליופי הוא?
או שהלב קשור בצבע..
לב נקשר בלב דרך הצבעים הנוטפים לאיטם על נפשותינו..
ושפתיי רוכנות לספרך..