צבעים ורגשות
כשאני הולך ברחוב כולם מביטים אלי. לא אכפת לי, אני מבין אותם. אבל דבר אחד אני לא מבין. הם גרמו לי להראות ככה, הם החליטו שאני צריך להראות ככה. אז למה הם נראים מופתעים?
יש לי שער אדום, עיניים שחורות בוהקות. איפור חזק, ארבע עגילים בכל אוזן. עשר צמידים כבדים על כל יד וחמש שרשראות בצבע זהב מזויף על הצוואר. שתי טבעות בכל אצבע, כובע חאקי על הראש. שער ארוך ארוך, רסטות. ג'קט ג'ינס קצר, גבוה מאד. אני יודע שאני נראה מוזר. לא מציאותי. אבל אנשים אמרו לי פעם, כשהייתי מתבודד, לנסות להוציא את מה שאני מרגיש החוצה. ידעתי שאין סיכוי שאצליח לדבר, אז הוצאתי את רגשותיי בדרך אחרת. אנשים לא ציפו לזה.
אבל הצבעים שלי עכשיו, הם מי שאני ומה שאני מרגיש.
תגובות (1)
הרעיון הבסיסי- להוציא את מה שאתה מרגיש דרך המראה שלך- טוב.
הצורת הגשה קצת פחות.
כל הדברים שאמרת ברציתי להוסיף לא נאמרו בקטע עצמו. לדעתי את צריכה להגיד מה שיש לך להגיד דרך הקטע ולתת לאנשים להבין מה שהם מבינים. לא לתת הסברים כדי שיראו את זה בדרך שאת רואה.
הקטע עצמו בסדר גמור אבל אני חושבת שיש בו מקום לשיפור. בהצלחה.