צבועה
חיוכי הצבוע על פני בגוונים ורודים מכסה את פני הריקניות. שמחתי דבוקה מעל העצב השורר בתוכי. עיניי מאירות בחום מזוייף, כי שלי כבוי כבר שנים.
כך הצלחתי לשטות בסביבתי, הצלחתי למכור להם אושר, אשר איננו קיים כלל. חבריי, קרוביי ומשפחתי תמיד תמהו איך אני שורדת בבועת הזבל הזו שנקראת "כדור הארץ", וכל פעם שהעלו בפניי את הנושא חייכתי כלפיהם כאילו אני ממתיקה סוד.
הסוד הוא, שאין סוד. אני לא שמחה, ואני לא מאושרת. האמת שמאחוריי מסכת השקרים שמסתירה אותי האמיתית, אני כלום. אין בי טיפת אושר קטנה. אינני יודעת מהו צחוק אמיתי, מתגלגל, סוחף ומאושר. אינני יודעת מהו חיבוק חם. אני סתם רק עוד מישהי שחיה בעול כורחה בבועת הזבל.
ואם הם היו מנסים להוציא ממני את הסוד, הם היו מגלים שלפני שאני הולכת לישון, אני מסירה את מסכת האושר מעל פני. הדמעות מוחקות את המסכה כליל וגופי מתאורר בצבעיו האמיתיים והמשעממים, אפור ושחור. דכאון וכאב. מעניין מה היה קורה אם היו מנסים להסיר את המסכה שלי.
אבל הם לא הצליחו להסיר. אני די בטוחה שגם לא ניסו.
מסכה שלי, תודה שדבקת על פניי ולא השארת אפילו חתיכה של שחור שתבצבץ החוצה. תודה ששמרת את המלחמות שלי לעצמי.
אני מודה לך, מסכה שלי,
שבזכותך אני
צבועה.
תגובות (16)
הכתיבה שלך ממש יפה (:
תודה רבה :)
זה יותר בוגרת מצבועה.
יש לך כתיבה מדהימה. אהבתי, וזה כל כך נכון וכל כך מזכיר אותי. רק שאני ידעתי מהי אהבה אמיתית ונתתי לה ללכת ברוב טיפשותי.
מדרגת 5:)
זה לא יותר בוגרת מצבועה מכיוון שבדמיון שלי היא נפרדת מהמסכה ומהחיים כי המסכה בעצם הייתה המעבר שלה אל החיים
קודם כל את כתבת מאד יפה.זה נשמע כל כך אמיתי ומציאותי,כי זה באמת מה שזה.כל כך הרבה אנשים שמים על עצמם מסכה,כדי לשדר אופטימיות,אושר,שמחה…ואני מכיר את התחושה הזו מקרוב.אבל למדתי שהמסכה הזאת היא זו שאמורה להיות קבועה על הפנים שלי.ושלמעשה הפנים העצובות ש'מסתתרות' מאחוריה הן המסיכה האמיתית.כי יעודו של אדם זה להיות מאושר.זה כל מה שאנחנו כבני אדם צריכים לעשות בעולם הזה-להיות מאושרים.לכל אחד יש הגדרה שונה לאושר אבל זה לא משנה.המסיכה הזאת צריכה להיות להפוך לפנים הקבועים שלנו.
בכל מקרה,אני מדרג 5 :) יש לך כתיבה מדהימה ^^
מסכימה איתך מאוד שהמסכה אמורה להיות הפנים האמיתיות ואני מקווה שכך יקרה לי בקרוב.. ותודה רבה :)
אני מאוד מסכימה איתך ואני מקווה שיגיע היום שבו גם המסכה שלי תהיה הפנים האמיתיות שלי.. ותודה רבה!
אחח…
פעם הייתי נוהגת לכתוב דברים כאלה, וכעת אני חסרת השראה עם רעיונות מציאותיים מדי ולא פלספנים מספיק. בושה :P
הכתיבה יפה ואני מודה שגם אם עניין המסכה קצת 'נדוש', הוא מעניין מאוד כשהוא מבצע היטב כמו בקטע הזה. האנטר בין השורה האחרונה ללפני-אחרונה לא היה לי מובן, אבל לא משנה.
האמת שלא זכור לי שקראתי מתישהו קטע על מסכה… והאנטר זה פשוט כי דמיינתי שהיא כאילו אומרת את זה בנשימה האחרונה שלה..
וואוו ממש יפה ונכון
מכירה את ההרגשה מקרוב, אני המלכה של המסיכות (מנסה בכל הכח לגרום לתכונה שלילית להראות טובה)
מאוד הזדיהיתי עם הדמות ואהבתי את הקטע
דירגתי חמש :)
הלוואי עליי כתיבה כזאת.
ממליצה לך לשמוע שירים שעושים לך טוב, לא משנה אם עד עכשיו לא הקשבת להם. תפתחי לסגנונות חדשים שלא נפתחת אליהם עדיין, זה יעשה לך טוב מבטיחה. (אני לדוגמא מצאתי כמה שירים ממש יפים של אביעד לירן דנינו אייל גולן עומר אדם… וגם באנגלית כמובן)
קראתי כמה מהקטעים שלך, פשוט מושלמים.
מעריצה אותך.
האמת כדי להוסיף עוד קצת רגש הייתי מוסיפה טיפה אופטימיות צינית כזאת. לא יודעת איך להסביר, משהו תמים כזה וילדותי. כמו ששמים בסיפורים מפחידים בובות, זה האלמנט הזה שמוסיף רגש.
סליחה על החפירה, כמובן שאני מדרגת 5 תמשיכי לכתוב!
תודה רבה לשתיכן <3 <3
יש לי שאלה לא קשורה. למה אני לא רואה אותך כותבת קטעים שמחים מדי פעם?
לכל אחד יש את האושר שלו. שאלתי פעם מה האושר שלה, בתור אישה שמפרנסת בעצמה שני ילדים וחתול, מבשלת, עובדת במשכורת מינימום, לומדת, מטפחת גם את עצמה ומתמודדת עם בת עצלנית ונוראית [במילים נחמדות יותר אל עצמי, כמובן. לא באלי פסיכולוג]
היא אמרה שהעובדה שהיא חוזרת לבית, לבית שלה, למקום שבו טוב לה, למקום בו חיים אנשים שהיא אוהבת ואוהבים אותה זה האושר שלה. לדעת שיש לה מקום לחזור אלי, לדעת שיש משהו בעולם שאוהב אותה [משהו, לא מישהו. אפילו החתול שלנו מספיק] זה האושר שלה.
יש לנו אושר בכל יום. אושר קטן, אושר שחולף בשנייה, אבל הוא תמיד שם. רוב האנשים מקבלים אותו כמובן מאליו, רוב האנשים חושבים שאושר זה פיצוץ גדול של דברים מעולים שקורים ביחד בלי ששום דבר מתקלקל.
לא. אושר זה בדברים הפשוטים. תאמצי את זה אלייך.
אני מוצאת אושר בזה שאני רואה דברים יפים, ציורים ותמונות, בזה שאני מרגישה דברים כמו פרווה ודברים שנעים להרגיש. בזה שאני שומעת דברים כמו אנשים עם קול יפה כשהם מדברים ומוזיקה שנעימה לי. זה אושר קטן, ויש יגידו חסר חשיבות, אבל זה יותר טוב משקיעה במרה שחורה ומחשבות אובדניות.
וגם אם את עצובה, תזכרי שיש אושר בעולם. יש אושר קטן וטוב ובריא בעולם.
נעבור לקטע עצמו.
כפי שציינו מעלי, יש לך כתיבה יפה מאוד. אין לי הערות עליה. זה קטע נחמד מאוד לדעתי, אולי אפילו קצת יותר.
ואולי… אולי את מוצאת את האושר שלך בכתיבה? הידיעה שתמיד את יכולה פשוט לכתוב את הרגש שלך? לדעת שיש רבים שלא יכולים, ודווקא את-מכל האנשים-קיבלת מתנה מדהימה כזו.
אוי, חפרתי. מצטערת. וזה אפילו לא היה בנושא מסכות אלא בנושא אושר D: אבל זה כי אין לי יותר מדי מה להוסיף בנושא מסיכות. לכולם יש כאלה, אם לא היו אז העולם היה מתפרק לנו. יש דברים שחייבים להסתיר מדי פעם, לטובת הכלל.
אני שואלת את עצמי את אותה השאלה רבות. וזה לא שאין לי גורמי אושר, אני פשוט נהנית יותר מכתיבה כזו, אני לא בן אדם כתיבה מצחיקה ושמחה, אני מעדיפה להתחבר לצד האפל שלי. זה לא שאין לי צד שמח… ותודה :)
עינבל את מרגשת אותי מחדש ומחדש בכל פעם ופעם.
תקראי את הפואמות שלי, ותביני שאנו דיי דומים.
והמסכה שלך, תדמייני את המסיכה שלי צבועה בשחור גס יותר,מחוספס.
זה אני
אוהב ומעריץ
NIVS
ענבל* מצטערת מציק לי שלא כותבים את השם שלי לא נכון
תודה רבה, אקרא עכשיו