פתאום הבנתי ש..

"פתאום הבנתי את זה, זה קרה בבום. פתאום אני מבינה שאני כבר לא קטנה יותר"
"אז את טוענת שפשוט ישבת במחשב מאוחר בלילה, בחושך, והבנת את זה? מה לקח לך כל כך הרבה זמן להבין?"
" האמת שאני לא בדיוק בטוחה. כשהייתי ילדה ואנשים שהיו גדולים ממני בשנים ספורות, תמיד אמרו לי שיש הבדל בין כל שנה בגיל הזה. שכל שנה היא עולם אחר."
"אז זה בדיוק העניין? הגעת לעולם של המבוגרים? סתם ככה פתאום?"
"לא בדיוק. פתאום הבנתי שזה נכון. שכל שנה היא עולם אחר, ועדיין, הרגשתי ילדה בכל הזמן הזה ובמובן מסויים אני עדיין מרגישה, אבל פתאום באה האחריות, העצמאות"
"את לא גרה לבד עדיין, איזו עצמאות בדיוק? ואחריות?"
"האחריות של לדאוג לעצמך, גם אם את גרה עם ההורים עדיין. פתאום מתקשרים אלייך ולא אליהם כשיש בעיה עם מוסד ציבורי. פתאום את צריכה לעשות דברים בעצמך, שיחות, ללכת לבדיקות, לחפש עבודה כי את מבינה שאת לא יכולה לחיות על ההורים יותר, גם אם את עדיין חייה אצלם'
"טוב, זה הגיוני שהבנת את זה, אבל אני לא מבינה למה לקח לך כל כך הרבה זמן"
"אני באמת מאמינה במה שאמרו לי, כל שנה היא שונה מאוד מהקודמת בגיל ההתבגרות, אבל הכל עדיין מפחיד, ולא בדיוק מכינים לך מדריך לחיים בתור מבוגר. את יודעת שדברים לא באו לי בקלות גם כשהייתי תחת אחריות של הורים, אז לבד? איך זה בדיוק מסתדר? לקח לי זמן להבין שאני מתבגרת, שכולנו התבגרנו"
"את צודקת במה שאת אומרת. אז מה קורה עכשיו?"
"את יודעת שהשנים האחרונות היו בהתמתנה מבחינתי. את גם יודעת שזה היה מוצדק, אז אני מניחה שעכשיו אחשוב על תכנית ואחייה את ההווה"
"ועד עכשיו לא חיית את ההווה? אני מבינה את מה שעברת, אבל בכל זאת הייתה לך מותרות שלא הייתה להרבה אנשים. היה לך זמן פנוי, בין כל הדברים שקרו"
"נכון, זמן היה, בשפע, יותר מידי אפילו, אבל זה לא משנה את העובדה שלא הייתי באותה הנקודה. תמיד זה היה או העתיד, או העבר, או עצב על שניהם, על עבר שלא יחזור ועל עתיד שלא יקרה, על דרך שלא יכולתי לבחור בה מכורח הנסיבות. ועכשיו אני רוצה לחיות את ההווה, כמו המתבגרת שאני. לא ממש מבוגרת אבל בהחלט כבר לא ילדה"
"מפתיע אותי כל מה שאת אומרת לי כאן, זה צד שלא הכרתי בך. אבל פיזית, יש לך תכנית?"
"אני אקח את זה כמחמאה. ולא, אין לי תכנית ספיציפית כי עדיין יש את הנסיבות, ונמאס לי לחיות לפיהן, לתת להן לנהל לי את החיים. אז התכנית היא לחיות כל יום בפני עצמו, ולדעת שאני לא צריכה לחשוב שיהיה בסדר, כי אני כבר בסדר"
"אני ממש שמחה לשמוע את מה שאת אומרת למרות שאני לא בדיוק יודעת איך זה יסתדר לך."
"תודה, וגם אני לא יודעת, אבל זה כל הקטע, של כל שאלות ה'מה אם' שנמאס לי כבר לשאול. אני אחייה, את העכשיו, אנצל את הרגע, וכשדברים ישתנו, אני אדאג להם אז, כי הם לא כאן כרגע, ואני לא רוצה לבזבז עוד זמן"
"את צודקת במה שאמרת, זמן הוא יקר והוא מתבזבז מהר."
"אז קדימה, בואי נצא כדי שלא נאחר להמשך החיים שלנו"