פרספקטיבה על גיהינום

אמרו בסרט שגיהינום אמיתי נוצר בעודנו בחיים,שהוא אינו אלא פרי חיינו,הוא הרגעים החלשים שלנו והפחדים הארוכים שלנו. צודקים,אני הייתי מעדיף כאב שיקרע אותי וישרוף,כי כאב חולף ואש שורפת אבל זה שוכח,צלקות נפשיות הן האיום הנורא שלנו,שיכולות לשים לשפיות שלנו קץ בהרף עין,מפחיד כל כך שהמוח מחביא אותן עמוק למטה בשחור בוצני,שיטבעו וישכחו עד שנתכסה בעפר.
גיהינום אמיתי זה לחיות כל חוויה משפילה כל שיתוק רגשי וכל אהבה נכזבת שמרסקת אותנו,פעם אחר פעם ואין סוף לדמעות שאין להן משמעות יותר,כי מי ישמע אותנו זועקים מן הגיהינום מי יושיענו מהטעויות המחפירות שלנו,אנשים מדוכדכים צועדים אל עבר זוועות עברם הקודר,כמה משפיל כמה מבחיל להיווכח באמת של המעשים שלא עשית,שעשית,שרצחת ושיקרת שמכת האגרוף שברה שיניים ועיקמה פרצופים שחייכו אלייך,שעצרו מילים שהיו גורמות לך לשמוח ולהפסיק להילחם.
נכון שזה נשמע מפחיד?,זה מרטיט את הגרון שבולע רוק ומתייבש,אנחנו נחדל מלהיות עצמנו לרגע ונצא מגופנו,נחפש צדיקים וגם אותם נדחף החוצה,אנחנו לא מספיק חזקים בכדי להתמודד עם עצמנו,ולמה זה אני שואל את עצמי,ואין לי תשובה,זה פשוט ככה וזה פשוט חבל שנוצרנו חלשים כל כך שאפילו מול הטעויות שלנו לא נעז להילחם,עלובי חיים סמרטוטים נקיים תליות שכולן דם וזפת.
ואיך נשתנה איך לא נתענה מהמחשבה של מאבק שכזה,נחרדים מלבינים ומתכווצים,כולם אטומים ומבוצרים בתוך עצמם,חשבון נפש על דפים לבנים,וזה באמת לעשות בגרות באמת להתבגר באמת לקחת אחריות,זה שלי ואני אחראי על זה,על מה שזה לא יהיה.