פריקה של הדמיון

לוחשים בשקט, מפחדים שישמעו..
מחפשים מרגוע, מבלי שיידעו.
מנסים למצוא היגיון בדמיון,
אף אחד מתוך ההמון.

החופש אסור אל תאמרו עוד מילה,
אין עוד אהבה ואין מחילה.
אם תפקחו את העיניים ולחשו מילת תודה,
תבינו כי הנכם צועדים אל הלא נודע.

בתוך כל הרעש השקט מוחבא,
לוחש מתקרב הוא עוד מעט בא.
מסתכל ימינה, שמאלה ואז בקול צועק,
הרוע הוא שקובע ואני כבר משתנק.

הירח המאיר על זוג עיניים דומעות,
מאיר כל לחלוחית לשלל העולמות.
לו רק נצייר במכחול שמיים תכולים,
נמצא האושר שלהשיג אותו יכולים.

במקומות הרחוקים בהם תאמרו עוד מילה,
נמצא הסוד לסליחה ולמחילה.
כעת הסכיתו ושמעו, הקשיבו ואת לבכם פתחו,
נסו להבין ואל תתעסקו, ולעבר השמים רק לכו.