פאק עם החברה! אני זאת אני!

מסביב ללב של כל אדם יש חומות. אף אחד לא ייתן לאף אחד לדעת מה הוא מרגיש. לא ייתן לאף אחד להתקרב יותר מידי כי אחרת החומה תשבר והכל יפרוץ בצורה של גלים. לכל אדם יש מסכה. אף אדם לא יכול לדעת הכל על אדם אחר. אפילו האדם עצמו לא יודע על עצמו הכל. בגלל זה כל החיים אנחנו רק מתעסקים בשאלות ורגשות ומנסים להעמיד פנים בחברה שהכל בסדר כאילו לא קרה כלום. אבל כן קרה. וזה כואב וזה צובט בלב אבל מנסים להתעלם, לשכוח שמשהו מזה בכלל קרה. ומשום כך אנחנו שוכחים איזה בן אדם אנחנו ומתיימרים להיות האדם שהחברה רוצה שנהיה במקום מה שאנחנו רוצים שנהיה. כל הלחץ החברתי בזמן האחרון של לאהוב דברים מסויימים ולשנוא דברים מסויימים ואנחנו עושים את זה בגלל הפחד שאז החברה תחרים אותנו. שהיא לא תרצה בנו יותר. שהיא תזרוק אותנו לכלבים. אז לעזאזל עם החברה! אנחנו מי שאנחנו! אנחנו נעשה מה שנרצה ולחברה אין זכות להחליט מי אנחנו נהיה כי אלה החיים שלנו. אז לפעמים אתה צריך לתפוס את עצמך בידיים ולהגיד "זה מי שאני ואף אחד לא ישנה אותי" כי אנחנו לא כמו כולם. אנחנו שוחים נגד הזרם. אנחנו לא נשלטים על ידי הזרם. אז אם כולם קופצים מהגג שיקפצו אלה הם שהנחיתה שלהם לא תהיה רכה. ואנחנו? אנחנו נעשה מה שבא לנו ולא נשלט על ידי האנשים שמתיימרים להיות חברים שלנו.