ע-ר-ד-ם

הלכתי ביער השחור, זרועותיי משופשפות, הדם מתחיל לנזול מהפצעים שבגופי. הכל חשוך, ראייתי מטושטשת. בלויי סחבות תלויים על גופי. נשימתי קצרה, עם כל שאיפה ונשיפה הגוף שלי דורש כוח. כוח שאין ברשותי. דפיקות ברכתי, ראשי כואב, מוחי מעורפל ומסוחרר.
רגליי נעות מהר יותר, אך מיד קורסות. העולם סובב כנגדי, הכל שונה, מוזר. אני מאמצת את מחשבותיי. מנסה למצוא פיסת מידע שתעזור לי להבין איך הגעתי הנה. איך הגעתי למצב הזה.
נעצרתי לרגע, דורכת על כמה עלים יבשים. הנחתי את ידי על העץ שלצדי, מנסה לשמור על שיווי משקל.
קראק! קול ענף נשבר נשמע מבעד לאוזני. מי כאן? פחד אחז בגופי, נמנעתי מלנשום, מנסה להסתתר בין הצללים.
דריכות רגליים נשמעו, צעדים בטוחים. משב רוח מהיר חצה את דרכו לידי, מעיף קצוות שיער שלי אל מאחוריי.
מי שם? הסתובבתי בבהלה ובמהירות. דמעות החלו להציף את עיניי. פחד וייאוש תקפו אותי בשנית.
הרגשתי נגיעה של יד בכתפי, הסתובבתי במהרה. דמות של איש ניצבה מולי. ראייתי היטשטשה, ומה שראיתי זה דמות שחורה כנגדי. הקושי לזהות אותה סיבך את מוחי. עצמתי את עיניי בחוזקה, פותחת אותן שוב, לנסות להבין מיהו האיש, אך הוא נעלם כהרף עין. ללא שום זכר.
החלתי להתהלך במהירות. רוצה לשוב לביתי. להרגיש בטוחה. רגלי נסבכה בענף אשר נפול על האדמה הבוצית והחלקלקה. נפלתי, עוצמת את עיני מחכה למכה אשר מייחלת להגיע. מחכה לאדמה הקרה שתתנגש בפניי עוד מספר שניות. אך לא. פקחתי את עיניי, בוחנת את סביבתי. סנטימטרים ספורים מעל האדמה, עוד שניים שלושה והייתי הופכת לחלק מהאדמה.
ידיים אחזו במותניי, מייצבות אותי. בבהלה קמתי במהרה מסתכלת מאחוריי ולא רואה דבר.
"מי זה שם?" צעקתי ביגון. מה הוא רוצה ממני? הדמעות החלו לנזול ולהרטיב את לחיי.
קרסתי על האדמה באפיסת כוחות. לא נותר בי כוח לדבר. בכיתי ממררת על הרצפה.
"הרמתי אותך ואת נופלת?" שמעתי קול, פקחתי את עיני באחת, אך הוא נעלם. שוב.