ערב של כדורגל

הרבה-הרבה כדורגל מבולגן, אדם חשוב מאוד סופר את הכסף באמצע הרחוב. אני רואה את הגברים הצעירים מוכנים למלחמה ביציע. מנהל המכולת נועל את המכולת בדיוק בשמונה בערב, ונשארו פחות מעשר דקות. מישהי אומרת לי שלום, ברוך הבא, אני אפילו לא מפנה את הראש לראות מי זו. אם אני אתקע בלי סיגריות, אני אצטרך ללכת לחנות הערבית – מה שלא בא בחשבון, או לחילופין להישאר כל הלילה בלי סיגריות. הם שומעים את הקהל הירושלמי והתל-אביבי ומתרגשים מהמאומה ברחוב שכמעט כלום לא קורה בו. כמה גברים צעירים הולכים בשיירה בגרמי המדרגות הצרים, וידיהם קפוצות למלחמת כדורגל, ולזה שעבד על אחד מהם וגנב לו את הנייד החכם. הם לא יכולים להתקשר עכשיו לאף-אחד. ברוך הבא, אומרת אישה זקנה למישהו שחיכתה לו זמן רב. הוא עונה בנימוס עייף ומאופק, מודע לאכזבה של הזקנה. אל תשאלי, כל הרחובות פקוקים בגלל המשחק, בקושי הצלחתי להזיז את הרכב עשר מטר בדקה. הבן-אדם משתין בגינה ורוכס את מכנסיו. חבר שלו מחכה לו שלוש מטר לידו, ומצביע עליי ואומר משהו. האיש החשוב מאוד סופר את הכסף באמצע הרחוב, ואם הוא היה מכיר את השכונה הצנועה לכאורה, הוא לא היה עושה את זה. המכוניות זוחלות בתור נמלים, ואנשים צופרים, ואחרים צופרים להם על זה שהם צופרים, "מה אתה צופר?" הבן-זונה גנב לי את הטלפון, אומר החבר לכל החברים שלו, וידיהם קפוצות ומקללות, איזה מאנייק בן מאנייק. הגבר הצעיר רוכס את הרוכסן, והוא עמד באמצע אדמה ספוגה מי ביוב, כשהפנים שלו והנשימה שלו היו מול הצינור שמזרים את כל החרא והשתן מהבניין האדום ממול. תסתכל על הפנים שלו, אומר חבר של הגבר הצעיר, ומצביע עליי. אני נכנס לתוך דרך גרם המדרגות הצר, ועובר על פני שישה גברים צעירים שחמים על המשחק ועל מישהו שגנב לאחד מהם את הנייד החכם. האיש סופר את הכסף באמצע הרחוב על גדר אבן נמוכה, גבו לרחוב, והוא לא מודע לתשומת הלב שהוא מעורר. אישה קטנה צעירה ודתייה נחפזת למכולת עם ארנק קטן, וצעדיה קטנים ומהירים. לאיש יש שני תיקים קטנים בצבע שחור עם רצועות על גדר האבן, וגבו מופנה לרחוב. מנהל המכולת מקלף חפיסה מהפאקט ומוכר לי תשעה חפיסות ושוכח לפנק במצית. המכוניות צופרות ברחוב הצר, ולבחורה הדתייה חסרים שמונים אגורות. מנהל המכולת אומר "שיהיה לך," כשהיא שואלת אם זה בסדר, ואני לא מציע לשלם במקומה, כי זה לא נהוג ברחוב הזה ומעורר חשד. האיש סופר את הכסף, והזקנה אומרת ברוך הבא. השכן אוסף את בנו או נכדו הזאטוט, שצווח בתסכול, ואני מטפס במדרגות ונכנס לבית.