על כאלה שצריך לצידנו

כשאני אטבע הוא לא יזרוק לי גלגל הצלה,
כי הוא יודע שאני לא צריך גלגל הצלה, אני צריך אותו, שירים אותי.

כשאני אבכה הוא יבכה יחד איתי.
כדי להזדהות איתי. הוא יודע שמילים הם דבר שנכנס מאוזן ויוצא מאוזן, לא צריך אותם.

כשיהיה מטונף, הוא ישכב רגל על רגל ויגיד לי שאלה הם החיים שלי ושאני צריך ללמוד לסדר אותם בעצמי.

כשאני אצור, הוא יקרע.
כדי להוכיח לי שבכל דבר יהיו נפילות, ואני אצטרך ללמוד לעלות שוב.
וליצור הכל מההתחלה.

כשאני אדליק את האור, הוא יכבה.
בשביל ללמד אותי איך ללכת בחושך, כדי שכשאני אהיה בתקופה חשוכה, אני אדע איך להתמודד.

כשאני אבשל, הוא יגביר את האש לעוצמה גבוהה.
אני אשאל אותו למה, והוא יגיד לי, שאם אני רוצה שמשהו יצא לי טוב, או טעים, אני צריך לעשות אותו עם תשוקה רבה, עם אש גבוהה.

כשאני ארצה לנגן, הוא יכוון לי את המיתרים.
כי זה מה שחברים טובים עושים, הוא יגיד. מכוונים את החיים שלנו.

כשאני ארצה לשרוק, הוא יצחק, כי אני לא יצליח.
הוא יגיד שלכל אחד יש קול מיוחד בעולם הזה, ואם אני אשרוק, אני לא אהיה מיוחד יותר.

כשאני ארצה לעצום את העיניים, הוא יעודד אותי למצמץ עוד כמה פעמים.
כי כל מצמוץ, זה עוד נשימה בשביל העיניים.

כשאני ארצה ללמוד, הוא ילמד אותי.

כשאני ארצה לחייך
זה יהיה בגללו.