על הספה האדומה שלה

היא יושבת מולי על הספה האדומה שלה, הסיגריה החצי גמורה שלה עוד מפרפרת , איפה שהוא בין חיים למוות, כמעט נכבית.
"עכשיו תסבירי לי שוב," היא אומרת, מוצצת את שארית השרידים של הסיגריה המסכנה. "מה כל כך תפס אותך שם?"
אני מביטה בה, ואז בסיגריה, חושבת על כמה זה מצחיק איך שאנשים אוהבים למצוץ דברים שעושים להם רע, ממש עד הסוף.
"נו," היא מאיצה בי, ואני צוחקת ומנסה להתגונן מהמכות שהיא מנחיתה לי על הזרוע.
"אנחנו דומים, " אני אומרת, מושכת את כרית כדי להגן על עצמי.
"במה?" היא מתעקשת, שולחת אליי מבט מלוכסן ומלא בשובבות. אני מתיישרת, ומושכת את עצמי לשבת ממש מולה.
"בפחדים." אני אומרת לה, "יש לנו בדיוק את אותם הפחדים."
היא מביטה בי לרגע, שותקת, ואז היא מחייכת, ואומרת שלעזאזל, זה עמוק.

יש עוד בבלוג:

https://www.avivatahayo.blog/blog