על גיא ועל באך ועל זה

פעם פגשתי גבר שאמר שהוא רגיש. זה היה נחמד. קראו לו גיא והיו לו כתפיים גדולות, עיניים חומות ורגליים שיגיעו רחוק.
הוא היה מדליק באך ואומר לי: 'תקשיב, רק תקשיב! זה כמעט ג'אזי כזה! זה כזה פשוט ואתה חושב שאתה קלטת את זה אבל אז הוא מפתיע אותך, רגע אחרי הפעימה'
הייתי מהנהן ובר לידי היתה נוחרת וגונבת שלוק מהבירה שלי 'זה משעמם, כל המוזיקה הזאת נשמעת אותו דבר'
כשהיינו יוצאים לרחוב בר הייתה אומרת 'איזה מין גבר זה שלא פותח לאישה את הדלת' וגיא החזיק עד שהיא עברה.
מאוחר יותר כשחיכינו רק שתינו בתחנה הוא היה אומר: 'זה טעות כשזה הופך להם מול אנחנו. זה קל- ככה כל ספרי הילדים, טובים מול רעים. אבל הכל בכלל דק כלכך עד שכמעט כבר לא רואים'
הוא היה שולח לי שירים מצולמים בווטצאפ: יהודה עמיחי, יחיאל מר ואלי אליהו. אבל הכי הוא אהב את אלכסנדר פן וסתם כך ביום רגיל הוא קנה לי את 'רחוב העצב החד-סיטרי' שלו
'אני לא באמת אקרא את זה' אמרתי לו אחרי שעשיתי פרצוף
'אז שים בשירותים' הוא חייך, דופק לי על הגב 'חוץ מיזה תמיד יש לילות' וידעתי למה הוא מתכוון ולא אמרתי עוד כלום.
הייתה לו גם חברה עם שיער זהוב, עור כמו אגוז וצחוק שהולך לאיבוד, באוויר: נועם.
'עד שלא התאהבת באמת אתה לא יכול להבין איך זוגיות שונה מכל קשר שאי פעם היה לך' הוא הסביר לי פעם, עם פופקורן ענק ביד וכרטיס לספיידרמן המצויר 'זה פשוט אהבה שונה, עמוקה כזאת, כמו- -' אבל לא היו לו מילים והוא רק נופף בידיים והוריד על הריצפה ברד של פופקורן.
נחרתי: 'מה שתגיד בן אדם, לי אין כח לכל הכאב ראש הזה'
ראינו את הסרט, נהננו, השתנו שתי ליטר קולה בשירותים והחלטנו שבאלנו המבורגר. אז קנינו, בעיר והתיישבנו על גדר אבן נמוכה עם פנים מופנות אל האנשים החולפים.
'אז מה הקטע שלך עם בר?' גיא שאל 'למה היא כל הזמן אצלך?'
'מממ' הפה שלי היה מלא וחסה קשרה אותי ללחמנייה. בלעתי 'למה, מה אתה חושב, היא לא מוצאת חן בעיניך?'
'זה…זה פשוט…היא…בסדר ניראלי'
צחקתי 'תרגיע בן אדם, אנחנו רק שוכבים, אז אתה לא צריך לה- -' צרחה עצרה אותי באמצע ושתינו הזדקפנו. היה שקט שנייה ואז היא המשיכה, דקה ודוקרת כמו חוט תיל, הופכת פתאום לרבים: לצרחות.
גיא קפץ מהגדר, העיף בי לרגע מבט ושאל אם אני בסדר
'כן' אמרתי אפילו שהידיים שלי רעדו, אפילו שחשבתי שאני מנסה לא לחשוב על דברים מסוימים, על קולות מסוימים, על זה.
'ניראלי שצריך לבדוק אם הכל בסדר' הוא אמר והעיניים החומות שלו היו חמות כמו לבה, בוחנות אותי 'תשאר, אני אחזור עוד רגע'
'כן. לך לך' חרקתי וניסיתי להיראות בסדר. עצמתי עיניים ונשפתי מהאף, כפות הידיים שלי מזמזמות והאוזניים שלי גם.
אחת שתיים שלוש, אחת שתיים שלו- –
כשפקחתי שוב את העיניים היה שקט, בידיי שכב המבורגר מעוך, מעוות. הנחתי אותו על הגדר וירדתי. רוח עברה על פני ולרגע הרחוב ניראה לי שומם. התחלתי להתקדם, מעבר לפנסי רחוב ועצים בודדים, פסיעותיי מהדהדות לי.
ראיתי אותם מרחוק: קהל קטן של אנשים בסימטה עם שלט מהבהב אדום. הם נחתכו פתאום ולשנייה יכולתי לראות ליד הקיר בחורה עם שיער ארוך מכסה על הפנים, שתי בנות לצידה, אוחזות בה כמו בחיבוק, כמו חומה.
הכל ניראה רגוע אז המשכתי להתקדם, מבחין בגיא מתנשא מעל כולם בכתפיים גדולות, בגב ישר.
'הכל בסדר?' שאלתי אותו
הוא הביט בי כאילו כדי לוודא שאני בחתיכה אחת. הוא לקח נשימה 'סתם איזה אדיוט, ראה איזה בחורה וחשב ש…אתה יודע…'
'ממ' המהמתי
'זה לא נורמלי' אישה עם שיער אדום שעמדה לידינו אמרה 'בחורה לא יכולה לצאת סתם בערב למועדון ולהרגיש בטוחה!'
גיא הינהן 'מזל באמת שהיא צרחה ככה'
'זה היה מפחיד' בחורה חמודה עם נמשים הוסיפה 'זה היה כאילו…וואו'
'זה לא נורמלי שאנחנו בכלל במצב הזה!' האישה עם השיער האדום אמרה שוב 'שנשים צריכות להרגיש ככה…אני, אני חוזרת הביתה בלילה- ברחוב שלי! מתחת לבניין שלי! ואני רואה גבר ואני צריכה לפחד, לרוץ הביתה עם פלאפון ביד!-' הקול שלה לא הפסיק לעלות '-למה אני צריכה להרגיש ככה!'
גיא עמד לומר משהו אבל הבחורה החמודה הינהנה 'כן, כאילו לפעמים אני חושבת שגברים חושבים שרק בגלל שהם גברים הם יכולים לעשות מה בא להם לא משנה מי נפגע'
גיא ואני החלפנו מבטים והאישה האדומה כבר התחילה לומר משהו מנופפת בידיה אל הבחורה.
'בא' גיא אמר פתאום ובלי לחכות לתגובה הוא פשוט אחז בכתפי וגרר אותי משם.
'למה אתה- -'
'עזוב' הוא אמר, צועד עם עיניים קדימה. כשהתרחקנו קצת יותר הוא הסתכל עלי 'אתה בטוח שאתה בסדר? עם כל הצרחות והזה- -'
'כן. כן' אמרתי 'זה סתם…עבר לי..'
'זה לא סתם' הוא אמר אבל הוא שמע בטון שלי והניח לזה 'מאוחר כבר, נועם בטח תהרוג אותי. אתה יודע עם כל הטירוף שלה בעבודה, גם ככה אין לנו כמעט זמן ביחד'
היה לו מבט עצוב על הפנים והוא ניראה פתאום עייף
'תרגיע' אמרתי 'היא חולה עלייך יותר מידי בשביל זה'
הוא נחר ונעצר ליד המציבושי הדפוקה שלו.
'טרמפ?'
'נועם לא עומדת לרצוח אותך גם ככה?' חייכתי
הוא נחר שוב: 'בידיוק בגלל זה אני לוקח אותך, אני בורח, דוחה את הקץ'
אז הלילה חלף על פנינו בין הרמזורים ובעצירות הירח הביט: חד כמו סכין, כסוף כמו מתכת -כמו התחלה של חודש.
'תגיד' אמרתי מעל מוזיקה עדינה של מייתרים ונשיפות 'למה ברחת ככה?'
'ברחתי?'
'האישה הזאת שם והבחורה, מה שהם אמ- -'
'עזוב' הוא חתך, נאנח לרגע והמשיך בטון מהורהר 'אני פשוט…לפעמים- עם כל מה שהנשים האלו אומרות- לפעמים אני כבר לא יודע בעצמי, זה כאילו אני אמור להיות איזה אדםזאב והירח עומד להיות מלא כל רגע ואני פשוט לא יודע את זה, כאילו אני- כאילו אנחנו מפלצות, כאילו…כאילו הדלתות של העולם פשוט נפתחות לנו…' ידיו התהדקו על ההגה 'כאילו מה שהיה לך קודם- -'
'גיא!'
'- -כאילו שזה כלום, כאילו שלא היה כלום. אתה! אתה אפילו לא מוכן לדבר על זה, תגיד- -'
'זה לא שאני לא מוכן לדבר על זה' הקול שלי רעד, דומה כמעט לצעקה 'אני פשוט לא צריך לחפור על זה, אני- -'
'לחפור! מתי רק אמרת משהו! מתי, וכי מה! כי אתה אמור להיות כמו איזה מכונה מזויינת?! כי אתה גבר! כי אתה מתבייש?!' גיא הביט בי בעיניים שורפות, ארוך מידי. וחד.
'תסתכל על הפאקינג כביש!' צעקתי עליו והוא צחק כמו נביחה 'משתגיד. שכח בכלל שאמרתי משהו'
הוא המשיך לנהוג בשקט ואני הבטתי בכפות ידיי שזימזמו פעם.
ניסיתי להקשיב למוזיקה ברקע. ניסיתי לחשוב על הסרט: הוא היה טוב, הציור, הכל. ניסיתי.
הסתכלתי דרך החלון: הגענו לרחוב שלי.
'אתה יודע' גיא אמר, מחליף לרוורס ונכנס לחנייה 'אתה יכול לזיין את בר, לזיין את כולם מבחינתי, מטומטמות, פרחות, לא אכפת לי, אתה יכול גם לא לדבר על- זה, לא לדבר איתי על כלום- -'
'גיא- -' התחלתי אבל הוא הרים יד ותפס את עיניי בעיניו 'לא אכפת לי, באמת שלא, אם זה מה שאתה רוצה- תפאדל. באמת. רק, רק אל תזיין את עצמך- אל תקשקש לעצמך שטויות שהכל טוב וסבבה ושזה…שזה..לעזזאל! אתה בן אדם ויש לך זכות להרגיש, יש לך–'
'דיי!' צעקתי וסגרתי עיניים. הם שרפו.
שמעתי את גיא נאנח לידי
'בסדר' הוא אמר 'איך שאתה רוצה עכשיו' אבל הקול שלו היה רגוע, לא כועס
'תודה על הטרמפ' אמרתי, פותח את הדלת 'תמסור דש לנועם'
'רק אם אני בכלל אצליח לעבור את הדלת בחיים'
חייכתי אליו לשבריר רגע וטרקתי את הדלת מאחורי. התרחקתי. ובמיטה, בקצה הלילה ההוא, כששכבתי רועד ונוטף זיעה (חושב לא לחשוב על דברים מסוימים) ולא מצליח להירדם, חשבתי שפגשתי פעם גבר שאמר שהוא רגיש וששאר הגברים פשוט חשבו את זה.
ובבוקר, כשהכנתי קפה עם עיניים שחורות ואצבעות קפואות גיא שלח לי הקלטה כזאת בווטצאפ:
'ניסיתי לחשוב איך להסביר את זה נורמלי כל הלילה בערך, אז ככה, ניראלי' הוא נעצר לרגע 'המ..אהבה של זוגיות היא כמו באך…היא כמעט ג'אזית כזאת, מעמידה אותך על הרגליים, היא…היא פשוטה כזאת: אתה והיא כבר יודעים הכל אחד על השניה וזה שיגרתי כזה, אתה חושב שאתה כבר יודע מה יקרה היום, מה יקרה מחר, אבל אז היא מפתיע אותך, תמיד, רגע אחרי הפעימה והיא יפה' הוא התנשם, קול כמו חיוך: 'חרא. היא יפה'