עיינים עם דם
"לא! לא! אל תפגע בי בבקשה" התחננתי כשאני בוכה שוכבת על המיטה.
"אה!" התעוררתי שוב באותה שעה מאותו הסיוט.
כמעט כל יום בארבע לפנות בוקר אני רואה אותו את הפנים האלו ואת הדם, הדם במקום הדמעות בעיינים שאומר לי כל הזמן "דו פרצופית הגיע תורך לסבול" ואחר כך הוא תוקף אותי ואני חסרת אונים ונותנת לו לעשות כרצונו. אחרי שאני מתעוררת אני לא מסוגלת להירדם ואז אני נשארת ערה עד שבע בבוקר.
כל היום אני מדמיינת בראש אותו אומר לי את המשפט שחוזר לעצמו ואת הכאב הפיזי.
באותו בוקר השעון מעורר צילצל בשבע בבוקר ואני עדיין ערה, הדמעות התייבשו על הלחיים שלי ואני מותשת ולא מסוגלת לקום. אחרי שתי דקות הבנתי שאני מוכרחה לקום.
"איך ישנת בלילה?" אמא שלי שאלה .
"לא טוב התעוררתי בארבע ולא נרדמתי"
"למה את לא נרדמת?"
"לא יודעת, אמא נו.."
אמא שלי הבינה שאני לא מתכוונת לשתף אותה בכל מה שקורה איתי ובחלום הלא רגיל הזה. אני רק נזכרת בתקופה שהייתי מדברת כל יום עם אותו בחור שבחלום רק שזה היה מציאותי. הוא היה הבחור הכי מדהים שפגשתי, ואז הגיע יום אחד שפשוט הייתי הבן אדם הכי רשע שקיים אני במו ידיי שברתי אותו הרסתי את הבן אדם למען האמת הרגתי אותו. עכשיו הוא מחפש נקמה בראש שלי ואני לא יודעת איך להילחם. אמא שלי הלכה לעבודה ואני יצאתי לבית ספר.
**********************************************************************************************************
"איריס, איריס תתעוררי" ורד המנהלת אמרה.
"מה…" אני לא מבינה מה קורה סביבי.
כל הכיתה צוחקת על זה שנרדמתי בשיעור
"איריס לכי תשתפי את הפנים ולכי לציפי היועצת"
זאת כבר פעם שלישית השבוע שזה קורה לי ואני חייבת ללכת לציפי. הם לא יודעים כלום אני לא יכולה להמשיך ללמוד בגלל כל מה שקורה, אבל אני לא יכולה לספר לא משנה מה .
"ורד אפשר להישאר בבקשה אני לא ארדם שוב" התחננתי להישאר
"איריס אני מצטערת קיבלתי הרבה תלנות מהמורים שאני יושנת בשיעור עכשיו תצאי מהכיתה את מפריעה בדיון" היא אמרה בקול מרחם
"לכי לכי לישון" ילד אחר צעק לי.
"זהו נכון שהיועצת תקריא לך סיפור" הפרחה צחקה בקול מעצבן
"תעזבו אותי בשקט" צעקתי ולקחתי את התיק והלכתי לעבר הדלת.
"איריס אל תצעקי פה!!" המנהלת הצעצבנה עלי רק בגלל שניסיתי להתגונן.
אני נמצאת שלוש צעדים מהדלת ופתאום ציפי נכנסה וראתה אותי עם העיינים האדומות שלי מרוב בכי.
"איריס… הכל בסדר?"
"לא, הכל לא בסדר"
יצאתי מהכיתה בריצה לשירותים ופרצתי בבכי. ביינתים המנהלת וציפי היועצת דיברו .
********************************************************************************************************
"איריס את מוכרחה לשתף אותי במה שקורה לך" ציפי אמרה לי שכבר היינו בחדר שלה.
אני שתקתי שתיקה עמוקה ומנגבת את הדמעות חושבת על הרגעים הטובים שהיו לי עם אותו בחור שעכשיו הוא מת מבחינתי הוא לא כמו פעם.
"הכל בסדר רק אל תגידי כלום להורים שלי" אמרתי וחזרתי על זה פעמיים
"אני לא יכולה לשתוק את כבר פעם שלישית נרדמת בשיעור צועקת בשיעור ונראית ככה ובוכה כל היום תספרי לי מה קרה"
"תני לי הזדמנות אחרונה ואני הוכיח לך שאני יכולה להשתפר"
"לא אני לא יכולה זה מוגזם. אני הזמנתי את ההורים שלך הם מגיעים עוד חצי שעה"
"מה ?! איך יכולת לדבר על זה עם ההורים שלי את הבטחת לי שלא תספרי איזה מן יועצת את את הבטחת לשמור על סודיות. את רמאית אני לא יכולה להיסתכל עליך ואז את אומרת שאני יכולה לסמוך עלייך איזה מן בן אדם את תתביישי לך!"
יצאתי מהחדר והשארתי שם את התיק לקחתי רק את האוזניות והאייפוד.רצתי, רצתי כלכך מהר יצאתי מהבית ספר רצתי 2 קילומטרים ואז הפסקתי. נשמתי. ופתאום נפלתי ואיבדתי הכרה.
"מה איפה אני?" התעוררתי וראיתי את הבחור עם העיינים מלאות הדם והוא אמר לי בקול חלש
"הכל בסדר את איתי אני אתקן אותך"
תגובות (1)
וואו זה יצא ממש יפה !
פשוט מדהים דירגתי :)