עזרה!!! (פעם שנייה)

בס"ד

וואו, כמה זמן לא נכנסתי!
קיצר, אני צריכה עזרה.
זה סיפור שאני כותבת שאני רוצה להוציא לאור אבל אין לי שם בשבילו!
אז אני מפרסמת פרק אחד (ואחד בלבד) ובבקשה בבקשה תעזרו לי למצוא שם!
תודה אתם מהממים!

אז הינה:

"איפה פרן?" שאלה אמה את גברת הות'רן. "היא יצאה לפני… שעה וחצי." הבעת פניה השתנתה לדאגה קלה. "אמה, תוכלי לקרוא לה?" "וודאי." אמה יצאה החוצה. היא חששה לפרן. ימי החורף קרבו והאור דעך במהירות מפחידה, פרן הייתה אמיצה, אבל זה גבל בטיפשות: כמה מתאים לה להסתובב ביער בלי לשים לב לשעה ולהדאיג את כל הבית. אמה כ"כ רצתה למצוא אותה. היא חצתה את גבול הכפר ונכנסה ליער. "היי!" היא שמעה קול צועק. היא הסתובבה והבחינה במר ביין, היו שמועות מתרוצצות סביב מר ביין. אמרו שהוא קוסם, מכשף, יד ימינו של המלך. הזהירו את הילדים לא להתקרב אליו, לא לדבר איתו ואפילו לא להסתובב קרוב לביתו. אמה חשבה שזה מגוחך. לדעתה, מר ביין פשוט היה אדם עשיר ובודד שאהב את חיי הכפר. כולם הרי יודעים שאין דבר כזה, קסמים. כך או כך, מר ביין חי לבדו בבית גדול מאוד הדומה לטירה בפתאי הכפר, ולא התחבב על הכפריים. כעת הוא פנה אליה, די ידידותי. אמת או לא, אחרי כל מה ששמע עליו היא קצת פחדה להשיב. אבל זו תהיה גסות רוח ופחדנות איומה לא להשיב לו. "שלום לך!" הוא קרה "תוכלי אולי לעזור לי?" אמה ראתה שהוא נושא תיבה כבדה מאוד. "אה… כן… בטח…" "יופי, תעזרי לי כאן." אמה עזרה לו להעלות את התיבה לבית, והם גררו אותה בכוחות משותפים לתוך חדר פנימי בביתו. אמה די פחדה להיכנס, וכל מה שרצתה עכשיו היה לצאת ולחפש את פרן, אבל היא הבחינה כי הבית היה גדול ומאוורר, נקי מאוד, בהתחשב בעובדה שמר ביין חי ללא עוזרת. החדר שנכנסה אליו היה ביתי ואלגנטי. צבוע לבן. עם ווילונות קרם, ספות שלידן שולחן קטן, ופסנתר. " רוצה לראות?" מר ביין פתח את הקופסא והראה לה את תכולתה. היא הייתה מלאה בצעצועים מכניים. "וואו" אמה התפעלה מהאיכות שלהם, היה ברור שהם נעשו ביד. עד הפרט האחרון. היא הייתה כ"כ מרוכזת בהם עד שלא שמה לב שמר ביין יצא עד שהוא חזר. נושא מגש תה. "חשבתי שתרצי משהו חם לפני שאת יוצאת שוב. קר בחוץ."
"תודה, זה ממש נחמד מצדך, מר ביין, אבל אני חייבת ללכת." אמה לגמה מהתה, הוא היה טעים מאוד. חם ומתוק. "את יכולה לקרוא לי ג'פרי. ומה את בכלל מחפשת בחוץ?"
"אה.. לא משהו שצריך לדאוג בגללו, רק את הכלב שלי." אמה סיימה את התה שלה
"אני מקווה שתמצאי אותו. איך קוראים לו?"
"אה… חומי." המציאה אמה. היא לא ידעה למה היא לא גילתה לו שהיא מחפשת את פרן, אבל תחושת הדחיפות שלה גדלה מאוד "ועכשיו אני באמת חייבת ללכת" הוסיפה "כמובן." ג'פרי קם מהספה והתחיל ללוות אותה לדלת. היא התרוממה, ואז כמעט נפלה, היא אחזה בפסנתר כדי להתייצב. "הכל בסדר?" היא שמעה את ג'פרי שואל מאחוריה "כן, רק קצת…" הכל הסתובב לה. "…סחרחורת…" היא ניסתה להזדקף אבל נפלה לאחור. ג'פרי תפס אותה. "רק נניח אותך פה." הוא עזר לה להגיע לספה. הוא לא נראה מודאג שהיא מתמוטטת לו באמצע הבית. ספל התה עדיין היה אחוז בידה. הבנה נצנצה בתודעתה "מה שמת לי בתה?" "אוה, זה," הוא הסתובב עד שעמד ממש מעליה "קיוויתי שתעזרי לי במשהו." עייפות גדולה נפלה עלייה, הכוס נשמטה מידה. המילים בפיה היו כבדות. "מי אתה?" ג'פרי חייך. והיא איבדה את הכרתה.
*****************************
היא התעוררה. לא יכול להיות שעברה יותר משעה. כמות הסם שהייתה בתה לא הייתה גדולה. החדר היה ריק. מגש התה נעלם מהשולחן והיא הייתה שכובה על הספה. פיה היה קשור וידיה ורגליה כפותות. היא ניסתה לזוז, השפילה את מבטה וראתה את ספל התה, ממתין לה במקום עומדו. היכן שנפל לה. לא יכול להיות שג'פרי סתם שכח אותו. אבל הוא כנראה שכח. היא התיישבה, פחות או יותר, והצליחה לתפוס בשיניה כרית, אותה הפילה על הכוס. ודרכה בכוח. הכוס התנפצה בדממה. היא העיפה את הכרית עם רגליה ואז התיישבה ליד השברים, מצאה שבר חד מספיק וחתכה את הבדים שקשרו את ידיה. ואז שחררה את פיה ואת רגליה. היא בדקה כל חלון וחלון. אבל הם היו נעולים והיא לא הצלחה לשחרר אותם. היא שמה לב לחפץ שלא ראתה קודם. זה היה טלסקופ. היא מעולם לא ראתה אחד אמיתי עד עכשיו. היא הציצה בעינית. היא ראתה את חצר בית משפחת הות'רן, את החנות שבה עבדה ואת כיכר הכפר… בקיצור, כל מקום שהסתובבה בו. זה לא היה צרוף מקרים. האיש הזה עוקב אחריה כבר זמן מה. והוא לא סתם פגש אותה היום. הוא ידע בדיוק מתי והיכן לפגוש אותה, בינתיים היא לא ידעה מה לעשות עם המידע הזה. היא ניסתה את הדלת. הדלת לא הייתה נעולה. היא הציצה החוצה. ג'פרי ישב בסלון וכתב משהו בשלווה. אמה התחמקה החוצה. בשקט בשקט. היא צעדה הכי בזהירות שיכלה. אסירת תודה לשטיח העבה שהסתיר את קול צעדיה. קורה חרקה מתחת לרגלה. ג'פרי אפילו לא הרים את הראש. אבל אמה לא לקחה סיכונים ומהרה להסתתר בחדר הקרוב ביותר אליה. אילו יכלה לראות את פניו של האיש ההוא, הייתה רואה אותו מחייך.
"אמה…" היא שמעה קול מאחוריה. היא כמעט קבלה התקף לב. היא הסתובבה. פרן ישבה במרכז החדר. קשורה לכיסא ואמה מהרה לשחרר אותה.
"מה את עושה כאן!?"
"הייתי ביער, קטפתי פטריות, האיש ההוא הגיע משום מקום ותפס אותי. מה את עושה כאן?"
"מחפשת אותך." אמה הציצה מהחדר לקצה המסדרון. ג'פרי לא היה שם. "בואי" סימנה אמה לפרן ללא קול. הן התגנבו החוצה. הן שמעו קול של כלי כלשהו נדרך. ואמה הרגישה את פרן קופאת לידה. היא הסתובבה. ג'פרי עמד מולם. מכוון אליהן כלי נשק שאמה ידעה שנקרא אקדח, בנינוחות.
"אני רואה שמצאת את חומי!"
"תן לנו ללכת." בקשה אמה.
"לא."
"מחפשים אותנו. עוד מעט יבואו לכאן. יעצרו אותך."
"לא. הם לא יודעים שאתן כאן. אתן לא אמורות להיות, נכון?" אמה לא מצאה מה להגיד.
"עכשיו תחזירי את החברה היקרה שלך למקומה."
*****************************
"…אמה…" פרן לחשה, מפוחדת. "אל תדאגי. הכל יהיה בסדר." אמה סיימה לקשור את פרן בחזרה. היא הזדקפה ופנתה אל ג'פרי
"הטלסקופ. אתה צפית בי. למה?." ג'פרי תפס אותה בחוזקה בידו האחת. בשנייה כיוון אליה את האקדח.
"אני צריך שתעשי בשבילי משהוא." הוא הוביל אותה מחוץ לחדר מתעלם מפרן שזעקה לאמה ככל יכולתה בפה חסום. וסגר עליה את הדלת. הוא הוביל במסדרון את אמה לחדר אחר.

קל מדי. הבריחה הייתה קלה מדי. ג'פרי השאיר את הספל בכוונה. בידיעה שתשבור אותו וכך תשתחרר. והשאיר את הדלת פתוחה. והרצפה חרקה ממש ליד החדר שבו הוחזקה פרן… זה לא היה סתם. הוא רצה שאמה תעבור את זה. שתדע, שאם תתנהג לדעתו שלא כראוי, חברתה תשלם את המחיר. אמה ידעה שכך, היא לא תעז לפנות נגדו. הוא דחף אותה פנימה לחדר. זה נראה כמו חדר עבודה. הוא היה עמוס באביזרים ומדפי ספרים. באמצע החדר, מתחת לאשכול של מנורות שונות, עמד שולחן עבודה גדול. מצוחצח.
"אני לא יודעת מה אתה רוצה, אבל אם תפגע בחברה שלי אני נשבעת שאגרום לך להצטער על כך." אמה איימה.
"לפגוע בה? סביר להניח שעזרתי לה."
"איך הגעת לזה?"
"לילה. זה רק עניין של זמן עד שהיא הייתה נתפסת ע"י זאב רעב."
"למה עקבת אחריי?"
"את מיוחדת אמה, כמוני. התפקיד שלי, אפשר לומר, הוא… לממש את הכישרון שלך." הוא חייך.
"על מה אתה מדבר?" אמה התחילה לפחד ברצינות. האיש היה מטורף. בוודאות מבהילה, היא הבינה שהיא אפילו לא קרובה לצאת מהתסבוכת הזו. בלב היא קיללה את עצמה על שנכנסה לזה. את האיש שמולה ואת פרן שיצאה לקטוף פטריות. ג'פרי תפס בעורפה והושיב אותה בכוח אל הכיסא מול השולחן. "כדי שתתחילי לעבוד."
*******************************
הוא הניח מולה תפוח. אמה בהתה בתפוח. היא בהתה בג'פרי. ואז חזרה לבהות בתפוח.
מה הוא רוצה שתעשה? תנגוס בו ותבדוק עם הוא מורעל? "תרימי אותו." ציווה. אמה הרימה את התפוח. "לא ככה!" אמה לא ידעה מה לעשות. "איך?"
"תרימי אותו בלי לגעת בו." על השולחן הייתה תיבת כלים. אמה הוציאה מתוכו מספריים. היא תקעה את המספריים בתפוח והרימה אותו. "אמרתי בלי ידיים!"
"לא נגעתי בו."
"אז בואי אני יהיה יותר ברור, את צריכה להרים את התפוח בלי לגעת בו, בלי מכשירי עזר, בלי להשתמש בידיים בכלל. מה שאני רוצה ממך, הוא שתרימי אותו בכך שתרצי בלבד." אמה התחילה להבין למה הוא חותר, אבל סירבה לשחק איתו את המשחק. "להרים אותו בעזרת טלקינזיס?" התחמקה. "לא." ג'פרי כבר התחיל לכעוס. "אני רוצה שתשתמשי בקסמים. בעצם, לא אכפת לי אם תרימי אותו, תפוצצי אותו, תשני את צבעו, תהפכי אותו לפרי אחר- באמת לא אכפת לי. מה שאני באמת רוצה ממך, זה שתשתמשי בקסם." לאמה נימאס.
"אין דבר כזה קסמים! זה מיתוס!"
"באמת?" התפוח החליף את צבעיו במהירות, ואז חזר לצבעו המקורי והתרומם באוויר. מקפצץ ומתגלגל בסלטות חינניות. ג'פרי חייך למראה ההלם על פניה של אמה. "אני קוסם. וגם את. רק צריך להוציא את זה ממך. ועכשיו-" התפוח חזר לדמום על השולחן, "-עכשיו, תרימי את התפוח!"

אמה ניסתה, באמת ניסתה, לעשות משהו עם התפוח. אבל היא לא הצליחה לעשות כלום, כלום! יותר משזה תסכל אותה, זה תסכל את ג'פרי. הוא ממש רתח עכשיו. "קדימה!" הוא נהם, "קדימה! את יכולה לעשות את זה! תעשי את זה כבר!" אמה נשברה, היא חשבה על פרן, היא בטח פוחדת, לא מבינה מה קרה לה. בטוח לא נוח לה. היא צעקה על ג'פרי: "אני לא יכולה! אתה אולי קוסם, אני לא! אני לא מסוגלת! פשוט תוותר ושחרר אותנו כבר!" דווקא ההתפרצות שלה גרמה לג'פרי להיות רגוע. כשענה, עשה זאת בקול שקט. "בואי." הוא הוביל אותה לחלון. שם עמד, איך לא, עוד טלסקופ. אמה הציצה בעינית. מכאן הוא יכל להשקיף על הפינה האהובה עליה ביער. היכן שגידלה את הוורדים הסגולים שלה. "את כבר עשית קסמים. פשוט לא הרגשת בזה. הוורדים אמורים להיות לבנים. את הפכת אותם לסגולים בכוח הרצון שלך." אמה פשוט לא ידעה איך לצאת מזה, המטורף הזה מאמין שהיא שינתה את צבע הוורדים. מה עוד? מבטה חזר לתפוח. מה שבאמת רצתה לעשות בו זה לחבוט בג'פרי עד לאובדן הכרה ולברוח. אבל מובן שלא יכלה לעשות זאת. אבל בכל זאת, היא דמיינה את זה חזק. היא ממש הרגישה איך היא מצליחה להרים את התפוח בכוח הרצון שלה. לגרום לו לעופף מאחורי ג'פרי בשקט, ואז לחבוט בו בראשו בכזה כוח שהתפוח ממש התרסק.
בום. היא הרגישה כאילו היא שוב מופלת ע"י הסם וגם כאילו קיבלה מכה. גל תשישות סחף אותה. ג'פרי התרסק לרצפה. דומם. זה לא היה דימיון. היא באמת גרמה לתפוח לעלף את ג'פרי. ראייתה התערפלה, היא נשענה על קצה השולחן ונשמה עמוק. הקסם השאיר אותה מאוד מאוד עייפה. אבל מחשבותיה היו בהירות. זה הזמן שלה לברוח. היא לקחה את האקדח מג'פרי ורצה לחדר שבו הוחזקה פרן. "אמה!" אמה התחילה לשחרר את פרן. "זה בסדר, הכל בסדר. אני כ"כ מצטערת.."
"אמה זהירות!!!" פרן צרחה. אבל אמה הסתובבה מאוחר מדי. היא ניסתה לכוון את האקדח אל ג'פרי אבל הוא השליך את עצמו עליה, והפיל אותה על פרן. אמה מהרה לקום גם בגלל שרצתה לתפוס את האקדח שנשמט מידיה וגם בגלל שחששה למחוץ את פרן. היא ניסתה להגיע אל האקדח אבל ג'פרי משך ברגליה ובעט בה. הוא תפס חופן משערותיה ומשך אותה לעמידה. אמה צעקה מכאב ומפחד. ג'פרי נראה מרוצה ורותח בו זמנית.
"מספיק!" פרן השתחררה, היא תפסה את האקדח וכוונה אותו בנחישות על ג'פרי.
"מספיק! תשחרר אותה!" משום מה זה הצחיק את ג'פרי. אמה רצתה להזהיר את פרן מול מי היא מתמודדת, אבל ג'פרי כופף את ראשה לאחור בכוח כזה שזה לא רק כאב אלא גם מנע ממנה לדבר. ג'פרי נקש באצבעותיו. האקדח נשמט מידה של פרן. היא הוטחה אל הדלת, שננעלה, והתקשתה לנשום. כאילו קיבלה מכה חזקה בחזה. ג'פרי נראה אחוז ניצחון. פתאום הוא פתח את הדלת, אבל המשיך להחזיק באמה. "לכי". הוא שחרר את פרן.
"מה?" פרן הופתעה. "למה?"
"אני כבר לא צריך אותך יותר." ענה ג'פרי
"ומה עם אמה?"
"אה… אמה, אמה נשארת כאן."
"אבל…"
"שום אבל!" הוא נעשה פתאום תקיף. "לכי!" פרן נשארה לעמוד
"אני לא הולכת עד שתשחרר את אמה!"
"פרן," אמה אמרה בקושי, ג'פרי עדיין משך בשערה והכאיב לה מאוד. "לכי." "לא." פרן התעקשה. אמה רק רצתה שחברתה תנצל את ההזדמנות ותברח. "לכי!" פרן צעדה אחורה, ואז קדימה, מהססת. לג'פרי נגמרה הסבלנות "אם לא תלכי, את תפגעי בחברה היקרה שלך!" איים. פרן החלה לצאת.
"אה..- ועוד משהו-" הוסיף ג'פרי. "מה?" פרן נראתה על סף דמעות. "אל תקראי לאף אחד. עם כן את רק תפגעי בעצמך ובקרובים לך."
"אני לא אקרא לאף אחד." הבטיחה פרן, ג'פרי נופף בידו. משלח אותה. הוא חיכה עד ששמע את הדלת הראשית נסגרת. ואז גרר את אמה המתנגדת לחדר שבו שתתה את התה. שברי הספל עדיין היו מפוזרים על הרצפה. בנקישת אצבעות הספל תוקן. "ומה עכשיו?" שאלה אמה היא פחדה והאדרנלין זרם לה בדם. נוגד את תחושת העייפות. "עכשיו נעשה כמה סידורים." ג'פרי לקח את ספל התה ויצא מין החדר. נועל את אמה בפנים. אמה שמעה אותו בבית, מסתובב כה וכה. צעדיו מתקרבים ומתרחקים. היא חשבה שאם באמת ישנם קסמים, כעת, כשג'פרי לא שם היא תוכל לברוח. הדלת והחלונות היו סגורים ונעולים. אבל האם היא תוכל לפתוח אותם בקסם? היא התרכזה. היא רצה. היא התפללה. אבל כמה שלא ניסתה היא לא הצליחה. והניסיונות רק התישו אותה עוד יותר. היא לעגה לעצמה, קסם אחד קטן שהצליחה לעשות כמעט וממוטט אותה, וכבר היא נחושה להצליח בקסמים נוספים? עד לפני כמה שעות לא האמינה שהקסם קיים. בטח לא שהיא עצמה יכולה להשתמש בו. וחוץ- מזה, בטח ג'פרי כשף את המנעול נגד קסמים… זה אפשרי בכלל?
הוא חזר. "החברה שלך נחמדה מאוד אבל היא לא יודעת לשקר. החברים שלך ממש בדרך."
"מה אתה רוצה ממני?" ג'פרי לא ענה. באיומי אקדח הוא הוביל אותה עמוק לבית, עד שירדו למרתף. והוא סגר את האור בכל מקום שבו הם עברו. זה כאילו הוא מתכונן לעזיבה. חשבה אמה. אבל מה הוא רוצה ממני? לאן הוא לוקח אותי? לפתע היא פחדה שהוא הוא הולך להרוג אותה. הוא בטח לא רוצה מתחרים. הוא רוצה להיות היחיד בעולם שיודע להשתמש בקסמים. הוא חשד בה- וברגע שהוכח לו שהיא אכן יכולה להשתמש בקסם, הוא ייפטר ממנה.
הם נכנסו למרתף. זה היה חדר מוזר, שהשרה אווירה כבדה. האוויר היה לח וטחוב. מיני בקבוקים מוזרים, עשבים וספרים עבים וישנים היו מסודרים בו. חדר של מכשף. על הרצפה צויר כוכב מוזר עם שבעה חודים. ברגע שג'פרי נעל את הדלת, היא התמוססה ונעלמה. הוא חייך בנבזיות
"עדיף שאף- אחד לא ידע שאנחנו פה." הוא הוריד מאחד המדפים חפץ כלשהו וזרק אותו לעברה.
באופן אינסטינקטיבי היא ניסתה לתפוס אותו אבל זה לא שינה,: לחפץ היו כאילו חיים והוא ידע איפה לנחות, במקרה זה, זה היה הצוואר של אמה. זה היה מין קולר, טבעת ממתכת שחורה שבה חרוטות מילים, שאמה כמובן לא יכלה לקרוא. היא הרגישה כנחנקת והפניקה שאחזה בה איימה להתפרץ, היא ניסתה לנשום נשימות עמוקות כדי שלא לחשוף זאת.
"אל תדאגי, זה רק אמצעי הגנה, שלא תצאי משליטה."
"זו הגנה לי או לך?" אמה שאלה בציניות, אבל ג'פרי ענה ברצינות "לך. את הצלחת בקסם ריחוף רב עוצמה בתוך שעתיים, ואת כמעט והצלחת לעבור את הדלתות הנעולות. אם תמשיכי ככה עוד תהרגי את עצמך." אמה בהחלט האמינה לזה. "לא היינו רוצים שזה יקרה, נכון?" היא השתמשה בכוחותיה האחרונים כדי שלא תרדם. וזה דרש תעצומות נפש ממש. שכן זו הייתה עייפות הרבה מעבר לכל עייפות שהכירה מעודה. אבל היא לא רצתה לאבד את ההכרה. בטח לא כשהיא לבד עם המטורף הזה
"הקולר הזה אמור למנוע ממני לעשות קסמים?"
"כן."
כהות חושים אחזה בה. היא שמעה מלמעלה קולות של אנשים המנסים לפרוץ את הבית. היא רצתה לקרוא להם ולהזהיר אותם, אבל לא נותר בה כוח. ג'פרי פיזר כמה עלים על הרצפה באמצע הכוכב מלמל כמה מילים והדליק אותם. האש שהתפרצה מכמות זעירה זו של עלים כמושים הבהילה אותה. היא הגיעה עד לתקרה והיה לה צבע ירוק- כחול לא טבעי. ג'פרי תפס אותה והוביל אותה לאש. אמה צווחה וניסתה להתחמק. היא צעקה לאנשים שהסתובבו למעלה שיצילו אותה, היא בעטה והכתה את ג'פרי ולא הסכימה להתקרב בשום אופן לאש השואגת. ג'פרי אפילו לא ניסה להשתיק אותה. הוא פשוט דחף אותה בכוח לאש. ונכנס אחריה.
האש לא הייתה חמה. היא גם לא הייתה קרה, אמה הרגישה ולא הרגישה אותה באותו זמן.
היא הסתחררה סביבה והיא לא ראתה כלום חוץ מהאש הלא טבעיות שעטפה אותה, ולא שמעה שום דבר חוץ משאגת הלהבות. היא כן הרגישה לחץ בכתף, היכן שג'פרי החזיק אותה חזק. ואז זה נגמר.