עולם של זרים

העולם הזה מלא באנשים זרים. כולנו זרים זה לזה ואף אחד לא באמת מכיר אף אחד באמת.
בעולם הזה את ילדה שמחה צחקנית וחייכנית חוזרת תמיד לבית ריק קודר ואפלולי ובוכה חרישית על אחיך שמת בצבא ומאז שום דבר כבר לא אותו הדבר. אתה ילד נחבא אל הכלים שמשתדל שלא להפנות לכיוונך שום תשומת לב מיותרת,אתה,אתה כותב סיפורים ומנגן בגיטרה מנגינות עצובות ברמה מקצועית ואף אחד לא יודע. הילדה הבלונדינית המקובלת שהכל בא לה בקלות והיא תמיד מוקפת בחברים אצלה הכל מתמוטט המשפחה שלה מתפרקת. את הולכת בבית הספר על גבי חבורת המקובלות מרגישה קטנה וחסרת חשיבות לעומתן הן הכי בודדות אף אחד לא מבין אותן, אנחנו מכירים רק צד אחד של במטבע רק חלק אחד של הסיפור מבחינתנו זה הבן אדם כולו אבל זה לא. אבל אם תסתכלו טוב טוב לתוך העיניים של האנשים שאתם חושבים שאתם מכירים תגלו סיפורים כואבים נוגים משמעותיים שאין סיכוי בחיים שנדע. אם כולנו נפקח את העיניים ונדע לזהות את אלו שצריכים עזרה ונעזור להם העולם יהיה אותו הדבר אבל הוא יהיה קצת טוב יותר קצת פתוח יותר קצת יותר שמח. העולם הזה מלא בזרים גם את החברים הכי טובים שלכם אתם לא מכירים כולנו לא מכירים אף אחד ולא חושפים שום קלף משמעותי על עצמנו אנחנו בוררים את הדברים החשובים את אבני הדרך את הדברים ששינו את חיינו ובוחרים להשאיר אותם באפלה בצד ולנעול אותם בקופסא ולא לספר לאיש. חבל שהעולם כל כך בודד כל כך עצוב כל כך שונה ממה שהיה פעם. העולם השתנה. היום לילדים בני 8 יש טלפון יותר משוכלל ממך כשאתה בגילם היית עם חברים בחוץ ושיחקת תופסת צבעים ודג מלוח העולם כבר לא תמים כפי שהיה פעם. לאן הלכה התמימות? אתה יודע יותר מדי על העולם שבחוץ ההורים שלוחים את ילדיהם לבתי הספר ולא יודעים כמה הילדים שלהם כבר לא תמימים הם לא יודעים כמה הם יודעים על הסכנות שיש בחוץ על הקשיים וההורים רק רצו שהם יהיו קטנים לנצח תמימים. אבל התמימות לא תחזור לעולם,וחבל.