עוד שקית צ'יטוס
כשהוא זורק את שקית הצ'יטוס הריקה לפח הוא מסתכל על הידיים שעדיין מלאות בפירורים מהצ'יטוס בגועל ובאכזבה עצמית. אחלה דיאטה, הוא חושב לעצמו, באמת כל הכבוד, שבועיים לא לאכול זבל!
אבל מתחת לכל הציניות הזו מסתתר פחד גדול, כי לאט לאט הרצון להקיא חוזר אליו והוא יודע שזה לא טוב והוא יודע שאם הוא יחזור לזה הוא לא יוכל להפסיק והוא יודע ש…
הוא מוריד את המים אחריו ומוחה את הדמעות שזלגו נגד רצונו מעיניו. הוא מנסה להיראות רגיל, נורמלי, כמו תמיד, ויוצא מהתא. הוא ניגש לכיור ומסתכל על ההשתקפות שלו במראה. הסנטר הכפול נעלם מזמן ואין לו שום כוונה לתת לו לחזור, וגם הלחיים שתמיד נראו כמו שני מנגואים גדולים ואדומים הפכו להיות פחות נפוחות ופחות סמוקות מבדרך כלל. הוא יודע שכל זה הושג רק בגלל שהוא באמת פחות אוכל זבל בחודשים האחרונים אבל כל זה התחיל בגלל… זה. ועכשיו הוא באמת מרגיש יותר טוב, יותר רזה, והפעם הוא לא ייתן לזה להדרדר כמו בפעם הקודמת, הפעם זה בשליטה.
הוא מחייך לעצמו, שוטף את הידיים ויוצא מהשירותים, יודע שהוא יחזור לשם תוך לא הרבה זמן.
תגובות (1)
כמה שאני מזדהה…