עוד סוכר?

-בריטניה, לונדון, ביתה של גברת סקראמפס-
הוזמנתי על ידי בתה של גברת סקראמפס, אליזבת, לתה. הגברת דוגלת במשמעת קשוחה, ובעלת כבוד רב למשפחת המלוכה [זה למה קוראים לבת שלה אליזבת…] בבית הספר, אליזבת הבטיחה לי, שברגע שאשתה לגימה מהתה המיוחד של אמא שלה, אני ארגיש כאילו נשבתי ללחשי קסם. אוי, הילדה הזו הוזה. הגעתי בלבוש רשמי לביתן. דפקתי בדלת, גברת סקראמפס פתחה לי את הדלת, ואמרה: "הוי, אנג'ליקה. אליזבת מתעכבת מעט, בואי היכנסי!" חייכתי אליה. הגברת הלכה אל המטבח וחזרה עם מגש תה, ועליו שלוש כוסות, צנצנת סוכר קטנה ומקושטת, וקומקום חרסינה מקושט שמתאים אל הכוסות חרסינה, וכפיות כסף מקושטות. הגברת מזגה לשלוש הכוסות את התה, ושאלה: "כמה סוכר?" "חצי כפית…" השבתי. היא שאלה: "זה מעט מדי, שהתה לא יהיה לך מר!" אמרה הגברת. אמרתי לה: "לא לא, זה בסדר." הגברת אמרה: "אוי אללי, לוקח לילדה הזאת שנים להתלבש. אלך לראות מה מעכב אותה." הגברת עלתה במדרגות, הבטתי בתה שהעלה אדים, ההשתקפות שלי הייתה במים. הגברת חזרה, ואמרה: "אני מתנצלת. אלך להביא כמה עוגיות." אין מה להפסיד… לגמתי מהתה…. ופתאום הבית נעלם. רקע ורוד עטר אותי, והכורסא עליה ישבתי נהפכה לענן רך שהטיס אולי אל השמיים. הרקע הורוד נהפך לכחול כשמיים, ציפורים עפו מסביבי. אחת מהן התיישבה על היד שלי, ליטפתי אותה, זה כמו ללטף גוש פרווה רך. ואז נפער חור בענן, הציפורים התעופפו ממני, ואני נפלתי למטה, מלאה בחרדות של מוות, אבל אז נפלתי על מיטה רכה בארמון כלשהו. הבגדים שלי השתנו לכותונת לבנה וארוכה, קמתי מהמיטה הזאת כדי לראות מהו הארמון הזה, והגעתי לחדר אוכל. הציעו לי שוקולד, ולקחתי קוביה, וכשאכלתי אותה פשוט התעלפתי ממתיקות. אבל במקום לפגוע ברצפה נפלתי על עלה צף, לבושה בשמלה קלילה, עם נעלי בלט עדינות וכנפיים, הייתי בנחל. העלה צף לו למקום כלשהוא, ואני צפתי עליו. נעמדתי על העלה אבל הוא היה לא יציב, ונפלתי אל מי הנחל הקפואים כשבועת אוויר שומרת עליי שלא אטבע. העלה צף לו ונפל במורד המפל, אני שחיתי מעל המים והתעופפתי למטה, נגעתי מעט במים הצלולים והתעופפתי אל עבר החור שנפער במפל. שמעתי קול…. "אנג'ליקה? אנג'ליקה?" נכנסתי למנהרה בעלת הרבה אורות. הבגדים שלי חזרו לקודמם. "אנג'ליקה, את רוצה עוד תה?" שאל אותו הקול. יצאתי מהמנהרה. "אנג'ליקה.." התעוררתי מהחלום המדהים, ושאלתי: "מה?" "עוד סוכר?"