עוגת לימון

אי אפשר ככה, פשוט אי אפשר. אני לא מסוגלת יותר להרגיש את ההרגשה הזאת שהכל בחיים שלך מתרסק. כל מה שהיה לך נעלם ואתה מאבד את כל מה שנלחמת עליו. העקרונות שלך הם אותם עקרונות אבל האנשים נהיים שונים יותר ויותר. הסביבה שלי משתנה בהתאם למסגרות שאני נמצאת בהן ולפעמים האנשים האלה הם לא כוס התה שלי. הייתי מעדיפה לפעמים לשכוח מהכל ומכולם, לקחת הפסקה של שנתיים מהחיים באיזה בית מלון בקופנגן ולחזור להתחלה חדשה. אבל זה בלתי אפשרי כי בחיים אין הזדמנויות שניות. אתה מקבל הזדמנות אחת ליצור, ליזום, לבנות או להרוס באותה עונה. אתה לא יודע באמת מה החיים טומנים לך, ומה הדבר הבא שיתגלגל כשתעשה את הצעד הבא. אתה לא יודע כלום כי שום דבר לא ודאי. אתה חושב שאתה עושה את הדבר הנכון להרגע ולהמשך אבל אתה לא באמת יודע. אתה בטוח שמה שתכננת והשקעת בו שעות, ימים ולילות הוא הדבר הבטוח והנכון לעשות אבל אין לך שליטה על מה באמת יקרה. אתה יכול לתכנן ולצפות לדברים, לעבוד בשבילם ולתת את כולך ולפחות לשער מה יכול לקרות אך בחיים לא תוכל לדעת את העתיד מראש, זה פשוט לא אפשרי. אומרים לנו מאז שאנחנו קטנים שאם אנחנו רק רוצים אנחנו יכולים לעשות הכל. להיות טייס, שחקן, או אפילו ראש ממשלה ואנחנו ממשיכים את החיים שלנו בשקר שאנחנו יכולים אם רק נרצה. אז מה אם אנחנו רוצים, מיליוני אנשים רוצים גם בדיוק מה שאתה רוצה אבל לא תמיד יש מקום לכולם. כולנו רוצים מיליון דולר ובית גדול עם בריכה ומכונית מפוארת אבל מספר האנשים שיכולים לחיות ככה מוגבל. כמו שבשביל שמעטים בעולם יהיו עשירים- רבים צריכים להיות עניים כך גם החיים לא נותנים לכולם לימונים. אני לא חושבת שלא קיבלתי את הלימונים. אולי אף קיבלתי מעט יותר מדי. אך עם זאת הלימונים שלי לעולם לא הצליחו להפוך ללימונדה. הם הפכו לגרידת קליפה מרירה, שרוטה ולבנה. אז אני לא מאמינה במילה יכולת. כולם יכולים באופן תאורטי, אך באופן פרקטי אין מקום לכולם. לא כדאי לך להכין לימונדה כי היא פשוט לא תימכר, יש יותר מדי אנשים שהכינו לימונדה והיא אפילו יותר טעימה, מה שכדאי שתעשה זה שתשתמש בלימונים בצורה נכונה יעילה ומקורית. תכין עוגת לימון.