עד קצה ה… ובחזרה
אפילוג
שעות הבוקר המוקדמות או שמא זה דווקא שעות הלילה המאוחרות והיא ישבה שם בחצאית לבנה מתנופפת, שיערה האדום תאם גווני סוף הלילה/תחילת הבוקר, כפכפים מונחים לידה מטר מהגלים המתנפצים על החוף והיא מביטה במבט חולמני.
הלב-טופ מונח בבטחה לידה ולידו בקבוק יין מתוצרת מעולה וקופסאת סיגריות יוקרתית, קילומטר מאחורה ניצב ביתה החדש מזה כשבועיים שאותו רכשה מכספי התמלוגים של ספרה השלישי.
היא אהבה לצאת בקו התפר בין הלילה ליום ולהסתכל על הים ולעכל את ההצלחה ששינתה את חייה מקצה עד קצה. מאז ספרה השני שצבר אהדה גוברת מצד הקוראים וסיפק לה הכנסה יפה הצליחה להגשים את חלומה הראשון וזה להתפרנס מכתיבתה. זה כבר שנה שהיא כותבת, מפרסמת מרוויחה.
חיה את החיים אותם כל כך רצתה ועכשיו הם שלה, החופש שהושג בזכותה אפשר לה ליצור ולהתמסר ליצירה לבחור את המקומות והשעות בהם רצתה לכתוב ולחוות את כל מה שביקשה, ונראה שהחופש הזה רק הוסיף להצלחתה כי מוזה נשפכה כמים כשדאגותיה האחרונות נעלמו כלא היו מעולם.
היא עדיין מעכלת את ההצלחה לא מאמינה – כאילו נכנסה לחיים של דמות אחרת
היא פתחה את הלב-טופ לגמה כוס יין, עישנה סיגריה יוקרתית והתחילה לכתוב את הסאגה הבאה.
שעות הבוקר המוקדמות או שמא זה דווקא שעות הלילה המאוחרות (היא עדיין לא החליטה) והיא מטיילת ברחוב הקר כשלגופה סודר שלא מצליח להרחיק את הצינה, זוג אוזניות על האוזניים, עיניים עייפות ואדומות והיא מטיילת כדי להשתיק את המחשבות הגועשות בתוכה כפי שעשתה כל לילה בשנה האחרונה. היא תהתה מה היה קורה לו פרסמה את כתביה ? ואם הם היו הופכים לרבי מכר האם היתה מצליחה לחיות רק מכתיבתה?
היא אוטוטו בת 40 עובדת, גרה בדירה שכורה וכותבת לעצמה בשעות בהם אינה יכולה להירדם.
עוד ספר ועוד ספר מצטברים להם בארון צוברים את הערצתו הבלתי נגמרת של האבק.
קמטי הבעה של צער מצטיירים על פניה וחרטה של שנים בעיניה .
היא צועדת באותו מקום זה כבר 10 שנים ואין היא עושה דבר.
היא עדיין חסרת מנוחה בלילות והיא עדיין מטיילת כשאין אנשים ברחוב, מהרהרת קוראת למוזה חדשה שתמלא אותה ומקווה שהפעם תפרסם את כתביה….
תגובות (0)