עבד

הוא צועד בדממה, החול החם מתחתיו והמדבר פרוש לפניו.
אין לו מטרה, הוא רק עבד, ממלא משימה.
עיניו המזוגגות מבחינות בהצלפה הקרבה אך נראה ששום חלק ממנו לא עושה כלום בשביל למנוע את המכה, הוא נופל, מדמם ופגוע, אבל הוא סתם עוד עבד פצוע.

היא אוחזת בסלע כבד, מנסה לא לאבד את שווי המשקל.
גופה הרזה רועד אבל מה היא יכולה לעשות? היא סתם עוד שפחה.
היא פוסעת בשקט אחרי שורה של עבדים, דורכת על קוצים, ידיה שבריריות מתחננות למנוחה אבל היא סתם מכונה שברירית שלא יכולה לעצור ללא פקודה.

היא מתחננת שיפסקו והוא רק מביט בה במבט קר ואכזר, מבט של רוצח חסר נשמה.
הוא מתכונן להכות את המכה הסופית באביה של הילדה הקטנה, ליטול ממנו את חייו, חייו של עבד.
"בבקשה… עשה זאת, אבל לא לנגד עיניה של בתי." הוא מתחנן כילד קטן, פוחד שבתו תראה אותי במצב שכזה.

צרחות מעוררות רחמים פורצות מגרונה של האישה שבנה הפעוט נלקח ממנה, היא מנסה להיאבק בהם אך ללא הצלחה, אולי גורלה הוא לחיות כשפחה אך לבנה יש עוד סיכוי, היה עוד סיכוי, עכשיו זה גם גורלו המר.

גופו של הנער נחבט באדמה הקשה "אתה רק עבד, אין לך זכות לדבר אליי בכלל שרץ מלוכלך!" השומר הזקן קורא בקול רם תוך כדי הצלפות בגבו של הנער הצעיר, ההצלפות כואבות וגם בטנו מקרקרת אך הדבר שפוגע בו זה עשרות השומרים שעומדים סביבו וצוחקים, הצרחות של אביו החולה בפינה שנפסקות על ידי בעיטה של אחד השומרים האחרים.
הנער מתבונן בגופת אביו המוטלת על האדמה בעוד שני שומרים בועטים בו בשביל לוודא שאכן הוא מת.
"אני מצטער אבא." ממלמל הנער בשקט, כך שאף שומר לא ישמע אותו אבל גם אם ישמעו אותו מי יקשיב למילותיו של עבד?