סתם קטע..

"מיסאקי, הכל בסדר?" שאל הסגן שלה. היא השפילה את מבטה לעבר החלון. "הוא… הוא עובר בית ספר היום…"
"מה?!?"

אחרי כמה דקות~

"היי! אתה פשוט הולך לעבור בית ספר מבלי להגיד שלום?!" היא צעקה לעברו ושילבה את ידיה, כשמאחוריה עומד לו חצי מבית הספר. הם התחילו לצעוק לעברו שאלות, כמו: "אתה באמת עובר?" ו "למה כל כך פתאומי?" וגם "בבקשה אל תלך!"
"אז אתה עוזב, אחרי שהיית כל כך חשוב לאנשים?" חזותה הקשוחה עדיין היתה על פני השטח, אך עמוק בפנים היא היתה דווקא עצובה. הוא פשוט… עובר? דווקא אחרי שהקשר שלהם התחיל להסתדר…
"…חה… חה ולחשוב ש…" הוא התחיל אך השאר נשמע מבולבל. הוא החזיק את בטנו וצחק.
"א-אתה צוחק? מה מצחיק?" היא השתוממה. היא התקרבה לעברו יותר.
"אני לא יודע הרבה מילות פרידה מתאימות… אבל אני לא מודאג, ובנוגע למה שאני רוצה להגיד, זה הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו…" אמר בפנים מסתוריות ונישק את מיסאקי בפתאומיות, כורך את ידיו סביב גבה.
"אהה?!?" מבטי הפתעה ומבוכה עלו על פניהם של כל התלמידים והם נרתעו אחורה מעט. עיניה של מיסאקי נפערו בהפתעה.
"בגלל שמיסאקי כבר שייכת לי."
סומק עז הציף את לחייה והיא הסתירה את פיה בגב ידה. "פשוט לך כבר!" צעקה. הוא חייך לעברה את חיוכו המושלם ולשנייה אחת היה אפשר לחשוב שעיניה רטטו מהרגש.
"חזרת לעצמך מהר הפעם. עצבנית כמו תמיד." הוא הרים את ידו ונופף לשלום וצחוקו נשמע למרות המרחק. הוא נכנס לתוך המכונית שחנתה ליד השער וסגר את הדלת. הבעת פניו נעלמה בין רגע וחיוך עצוב תפס את מקומו. הוא לא רצה לעבור בית ספר, אבל הוא החליט לעשות את זה למענה, כדי שהם לא יפגעו בה יותר. גם אם זה אומר שהקשר שלהם קצת ייפגע…

'אני לא עוזב לתמיד, וזה גם לא לעיר אחרת. אני מבטיח שאני אבוא לבקר אותך…
ואנחנו גם ניפגש מידי פעם במסעדה -הוא צייר סמיילי קורץ- אני הבטחתי שאני לא אתן אותך לאף אחד אחר, נכון?'