ספר

אחד מזכרונות ילדותי היה הוצאת הספרים מארונות הספרים, פתיחתם, אוורורם והכנסתם בחזרה לארון.
כל ספר עבר מגע יד, אוורר, בין לבין עלעלתי בדפים וקראתי בהם. רוב הספרים היו בהוצאת "עם עובד" בכירת בד תכולה.
אחותי ואני השתדלנו למשוך עבודה זו עוד ועוד. "מזימה, זו לא עלתה יפה כיוון שהיה פיקוח מגבוה לסיים העבודה בזמן.
הסנפתי את ריח הספרים, חלקם היו ספרים ישנים שעוד יצאו לאור בפולין בראשית המאה הקודמת. מי קורא היום ספרים אלה? מי יודע עליהם? היו אלה ספרים בהוצאת "שטיבל" הזכורה לטוב.
לימים חודשה הוצאת ספרי המופת והפעם צבע העטיפות היה כתום, אולי זה משך יותר קוראים. היום קוראים פחות ספרים ויותר במהדורה אלקטרונית אך זה לא אותו הדבר.
שאני אוחזת בספר אני חשה בין האצבעות ושוב מסניפה את הריח. שאני קוראת במחשב זה חולף לידי אך הזמנים משתנים.
הספר בכל זאת יישאר , אין לו תחליף.