סנטה קלאוס- הסיפור שלא שמעתם

"סנטה קלאוס" הוא רק שם במה, ולהיכנס דרך ארובות לתנורי ההסקה בבתי הנצרים בחודשי דצמבר? כלל וכלל לא תמצית חייו של מר קלאוס.
קלאוס נולד תחת השם דנטה בעיר נאפולי שבאיטליה, דנטה ניקולאס ליתר הדיוק, אי אז לפני כמה מאות שנים, כאילו שאני זוכרת את התאריך המדויק. (אתם חושבים שהוא זוכר את שלי? אם כן, יש לכם טעות. הוא טרוד מעל הראש בכל השיט של עבודה ומשפחה, אין לו דיי זמן להקדיש לחברים, לפחות לא כדי לזכור את תאריך יום ההולדת שלהם. חוץ מזה, זיכרון אף פעם לא היה הפורטה שלו.)
אמנם דנטה נולד בתקופת העששיות והמגפות השחורות, אולם גם אז היו קיימים מה שאנו מכנים היום "גנים". DNA. דנטה נולד לזוג הורים גדולים למדיי, ורצה הגורל וגם דנטה יצא תינוק דיי שמנמן, אם כי חמוד מאוד.
על אף המגפות והאבעבועות והופעתן הגוברת של תנועות לאומיות באירופה ובאיטליה בין היתר (תנועות ששבו את לבבות בני הנוער של התקופה, האמינו לי)- וגם אני הופתעתי כמוכם לגלות שילדים הם ילדים בכל עידן ומאה- ילדים היו ונשארו עם רע. על כן דנטה סבל מהצקות בבית הספר, וגם מעודף קל במשקל. מה גם שכל חייו עד לאותה עת לא יצא מגבולותיה של נאפולי ומי מכם שמכיר או שמע יודע שבעונות הקיץ החום כבד באזור זה של איטליה, אולם דנטה שלא נהג לחשוף גופו ברבים בחופים הדרומיים של הארץ כמו שאר בני כיתתו נאלץ להתמודד עם גליי חום איומים במרבית עונות השנה, שלא נדבר על כתמי הזיעה. בקיצור, ילדות לא פשוטה.
בכל אופן, השנים חלפו, ואמא תמיד אומרת שעד החתונה הכל יעבור. בולשיט ענק, אם כבר מדברים, אבל מר קלאוס היה בן צייתן וילד קלאסי של אמא.
את דנטה פגשתי באחד הלילות במסבאת "סיינט קרלוס" שעל חוף אמאלפי, שאגב, היה בזמנו מקום על רמה. עבדתי שם אז כברמנית (ואל תיתנו לאיש לומר לכם אחרת או לסלף את המציאות), ומפה לשם מרשי ואני נעשנו חברים באותו הלילה. זה סיפר לי על אודותיו ועל משאלתו לעזוב את הארץ ואני כברמנית במקצועי ופסיכולוגית מתוקף תפקידי החלטתי שזה הזמן לתקן עוולות. דנטה, שמעולם לא התנסה עם אלכוהול קודם לכן, למזלו והודות לעודף משקלו נותר בהכרה לאחר התנסותו הראשונה והאינטנסיבית, ראוי לציין, עם כמויות האתנול שנכנסו לגופו במשמרת שלי באותו הלילה ב"סיינט קרלוס". השתכרנו שנינו כהוגן, ואי לכך אני מסוגלת לשחזר רק חלקים ממה שהתרחש בשעות שלאחר מכן. מיותר לציין שקלאוס התעורר עם האנגאובר מטורף ולא זכר דבר וחצי דבר, אפילו את שמו שלו הוא שכח. הייתי צריכה לעזור לו להיזכר בעצמי.
עם סיום המשמרת פסענו שנינו אל מחוץ למסבאה, שיכורים מהתחת, והילכנו ברחובות הקרובים לשפת החוף מעורפלים- משהו, מתנדנדים, שעונים זה על כתפו של זה ומייללים אל הירח תוך שאנו נראים כמו שני אידיוטים. לא מהרגעים המוצלחים שלי, אני מתוודה.
"אני יכול לעשות הכל!" שאג דנטה, בעוד שקבוצת נערים צעירים למדיי התקרבה לעברנו. שוב, לא זכור לי יותר מידי, לכן רק אוכל לספר שדנטה בדרך זו או אחרת נכנס עמם לעימות ומבלי משים שבר לאחד מהבנים- הצעיר מבין כולם- את האף, ועל הדרך גם שן קדמית. אם לא הייתי כל כך שיכורה באותו הרגע כנראה הייתי פועלת אחרת, אולם בעוד שהנערים התגודדו סביב הצעיר הפצוע וידידי הלא צלול בעליל ברח מהמקום בדילוגים, אני התקרבתי אליהם בשעה שחיטטתי בכיס שמלתי ובלי היסוס שלפתי ממנו מטבע, הנחתי בכף ידו של הנער המדמם מאפו ומחניכיו והצהרתי כשנחרת צחוק קוטעת את מילותיי שהנני פיה קסומה שמעניקה מתנות בתמורה לשיניים.
אני חוזרת בשנית, יתכן שהגרסה שלי לסיפור מאותו הערב מעט מסולפת, אולם מצאתי בבוקר שלמחרת שן בכיס השמלה שלי, ומשהו אומר לי שאפשרי שאיני מדמיינת את התרחיש המתואר.
לאחר מכן זכור לי שישבנו על שפת החוף בעת שאורות ראשונים של בוקר כבר החלו להופיע, שוחחנו בנושא זוגיות ויחסים, נטיות מיניות ומה עומד מאחורי הכחשותיו הנחרצות של דנטה למשיכתו לגברים (שלא תגידו שלא אמרתי), שוחחנו על מהות החיים, שאלות ברומו של עולם, ומהי לעזאזל משמעות השם "דנטה". זה אף לא זכר שמדובר בשמו שלו ומפה לשם, חיפשנו בעבורו שם חדש, כי הוא דיי נלחץ לגלות שאין לו שם ומשום מה סירב לאמץ בחזרה את השם "דנטה". עלו הצעות, אך הוא הסכים עם כולן מהר מידי וניכר היה שקלאוס, בימי צעירותו לפחות (אחמיא לעצמי ואומר, עד לפני שפגש אותי) היה אדם שנטה להשתכנע ביתר קלות. לבסוף הוסכם שהשם הנבחר הוא סיינטה ניקולאס, הכלאה בין השם "דנטה" ושם המסבאה בה נפגשנו, "סיינט קרלוס", ומשם מעדו פנינו למשרד הפנים האיטלקי. לא זכור לי כעת כיצד יתכן שהמקום היה פתוח, למרבה הפלא, בשעה מוקדמת שכזו, אולם קלאוס השיכור המטופש השמיט בטעות כמה אותיות והכריז ששמו החדש הינו "סנטה קלאוס" במקום "סיינטה ניקולאס". הייתם מאמינים?
את שארית הלילה ההוא אני כבר איני מצליחה לשחזר בזכרוני, אך למרות זאת קלאוס ואני נותרנו ידידים מאז.
משם המשך הסיפור כבר ידוע לכל. הוא התמקם בנפאל לכמה שנים טובות, התגורר במנזר בהרים (שהיו קרירים בהרבה ביחס לחופים החמים של דרום איטליה), גידל זקן, ירד קצת במשקל, המיר את הדת ולתקופה מסוימת גם שמר את השבת, קרא הרבה ועבר כמה קורסים בריפוי בעיסוק, בגלויות ששלח הוא מסר לי שהוא "מתחבר לאני הפנימי" וצירף מידי פעם קצת ירוק בתוך המעטפה, סיפר שהוא מגדל בעצמו. ידעתם שהוא בכלל לא נוצרי?
לאיזו תקופה היה חיי בהולנד נדמה לי, שהייתה אז מעצמת סמים (ועל כן לוקחים עליו ההולנדים שלא בצדק קרדיט), פתח עסק קטן בשם "סיינט ניקולאס" לחשיש ולצעצועי מין- הכל בחמישה יורו, ומשם התגלגל למיטב ידיעתי רק עד לגרינלנד. בטח מצאו חן בעיניו מזג האוויר והשטחים הפתוחים, מאמינה ששם הוא נשאר עד היום. בכל זאת, גליי חום זו לא בדיחה. וכל השטות עם הקוטב הצפוני? נו באמת, זה בולשיט. הרי אי אפשר לחיות שם, ואפילו בשבילו זה קצת קר.
מוטב שתדעו שאם יזדמן לכם לראות גבר שמנמן ומזוקן בגיל העמידה מהלך על גגות בתי השכנים שלכם בחודשי דצמבר באישון לילה כשעל גבו שק, ככל הנראה מדובר בפורץ, ואם אתם שכנים הגונים ואנשים ישרים מצופה מכם לחייג מייד למשטרה, כי סנטה קלאוס המקורי כבר לא עושה שטויות כאלה של צעירים יותר. אמרתי לכם, הוא התבגר מאז. רכש בית פרטי וסיים עם המשכנתא, התחתן עם בחיר ליבו, אפילו ילדים יש לשניים.
חוץ ממנו, כל השאר מתחזים. ואתם מדברים עם מישהי שמוכרת עם התופעה, הרי אני היא פיית השיניים המקורית, בכבודה ובעצמה.