סכין מדממת

תמיד יצופו התחושות הרעות, אלו שצורבות ונדמה כאילו תוקעות בך סכין מדממת.
אלו שיספרו לך כמה שהכל שחור וחשוך, ללא דרך להימלט.
ילחשו לך באוזן מחשבות אסורות ודברים שקרו בעבר.
יאלצו אותך להיזכר בקטעים שאת מעדיפה לשכוח, אך לעולם לא יתירו לך לברוח.
וכמה שתאבקי באותה סכין נוטפת ריח הדם, הכאב רק יחמיר ויעלה בך את העצב העמוק והריקנות שוטפת המוח.
הנה עוד ילדה משוגעת, מושפעת, אובססיבית, מטומטמת וחסרת כל יכולת, או תועלת, חסרת כל עניין. לא פלא שאף בחור לא רצה בה, אף הצלחה לא מצאה לה, ואותם דברים קטנטנים שלא נראים לעין, מתאספים לה יחד ויוצרים מועקה גדולה.
והיי,
אלו לא אתם,
זו רק אני,
זו שלא מתאימה, לא שייכת, ולא מבינה.
אבל די, מספיק, אני עדיין הילדה המשוגעת.
וכל מילה זעירה יורה לי חץ בתוך הלב, ואני,
אני סתם עוד סכין מדממת,
סתם אחת נוטפת ריח דם.