סיפור קצר על דובי קוטב

לידה
היא התעוררה לקול צעדים רמים,צעדים שרק חיה כמוה יכולה להשמיע,דוב קוטב.אולי הדמיון שלה מתעתע בה,אף דוב קוטב לא הולך לאזור הזה,הוא מאוד מרוחק.אך כדאי שתלך לבדוק,אסור לה להסתכן יתר על המידה,יש פה הרבה מזון,חורי נשימה של הפוסות,האוכל שלה(הכוונה לפוסות),והיא לא מתכוונת לוותר על הכל בקלות,היא יצאה מן המאורה לאוויר הקר,בררר…..מזל שיש לה פרווה שמבודדת את הקור.ואז היא ראתה אותו,זה היה דוב קוטב עצום בגודלו,הוא כנראה שקל 600 ק"ג ואפילו יותר.הוא התקרב אליה והיא אליו,היא הרגישה תחושה מוזרה,תחושה שאף פעם לא הרגישה בחייה. אך פתאום עוד דוב בא,דוב גדול כמו הדוב שעמד לפניה,ואולי אף גדול יותר.היא הרגישה שהם עומדים להיאבק עליה,על הזכות להתרבות ולהמשיך את מורשתם.
הם עמדו זה מול זה,מתח עמד באוויר.ואז זה התחיל,הם התחילו להיאבק זה נגד זה,הייתה הרגשה של קרבות באוויר.הם החלו לנשוך זה את זה,פעם ידו של הדוב הראשון הייתה על העליונה ופעם ידו של הדוב השני הייתה על העליונה.ואז קרה דבר בלתי צפוי,הדוב השני שכב על האדמה,מתבוסס בדמו,הוא השמיע כמה גניחות,גניחות קורעות לב,ואז נדם לתמיד.הדוב הראשון התקרב אליה,אבל היא לא רצתה את קרבתו,היא הרגישה רע מספיק על-כך שבגללה דוב קוטב נהרג.אך גופה לא הקשיב לה,הוא הקשיב לליבה אשר התחיל להרגיש משהו מוזר כלפי אותו הדוב,משהו שלא הרגישה באף ימי חייה.הם התקרבו זה לזו,הלב שלה התחיל להאיץ בהתרגשות,היא הרגישה רטט בצווארה,הם עמדו במרחק פסיעה זה מזו ופתיתי שלג נפלו על פניהם.הדוב פסע פסיעה אחת ועמד מולה,והתהליך החל.הם התרפקו זה על זו,היא הרגישה נפלא,מעולם לא חוותה את זה,הזדווגות בעיצומה….
כעבור שמונה חודשים:
הנקבה התעוררה במהירות,עוד מעט יוולדו לה גורים קטנים וחמודים,והיא תהיה אמא,אך אסור לה להיות שאננה מדי,סכנות רבות עוד אורבות בקוטב הצפוני,הנה לדוגמא,לפני כמה ימים היא ראתה את גופת דוב הקוטב שאיתו הזדווגה,הוא היה ללא רוח חיים,הוא היה רזה מאוד,הקוטב הכניע אותו וגזל ממנו את החיים אך היא לא תיתן לו,היא תיאבק בכל כוחה והיא תגן על הגורים שלה בכל מחיר.עכשיו,מכיוון שהייתה קצת רעננה הסתכלה על קירות המערה,חם פה ונעים,הרבה יותר טוב מאשר הקור ששורר בחוץ,אמרה לעצמה.
היא תהתה,האם גם נקבות אחרות מרגישות כמוה,מפוחדות וחסרות אונים.כי היא מרגישה פחד עמוק שהולך וצובר ממדים מרגע לרגע,ואלי היא סתם מגזימה,אך אינה יכולה לשכוח את כל החששות,ושאלות רבות מנקרות בראשה.פתאום,היא הרגישה מן כוח שהולך ומתעצם בתוכה,הפחד עדיין היה בתוכה,אבל היא הרגישה מין חמימות,תחושה טובה שהולכת ומתחזקת,והיא ידעה באותו הרגע שהיא שמחה להיות אמא,היא תגן על גוריה בכל מחיר,לא אכפת לה להסתכן למענם,היא תהווה דוגמא לגוריה.לא אכפת לה מאף אחד,ולא ממה שדובי הקוטב האחרים אומרים,היא לא תיתן לקוטב הצפוני לקחת את גוריה ואותה,כנראה ככה מרגישה אמא,אבל היא כל-כך שמחה ומאושרת,היא תאבק,היא תעשה הכל,היא תהיה אמא….