סיפור לאוהבי שוקולד *פרק 1*

עשן מהארובה יצא ממפעל השוקולד הפרטי הכי מפורסם שיש בעולם. משאיות גדולות היו בפתח המפעל ולקחו ארגזים והעמיסו על המשאיות ונסעו לחנויות.
בתוך המפעל, ישב על הכורסה עם רגליים על השולחן טרביס בעל המפעל.
הוא היה מרוצה ומאושר, לידו היו עוגות וחטיפי השוקולד שלו.
"טעם גן עדן" טרביס אמר ועצם את עיניו בזמן שהוא לועס את השוקולד בפיו.
ברט עוזר ההמצאות שלו ישב בכורסה ממול טרביס שבידו הוא מחזיק פנקס ועט.
טרביס לעס את השוקולד דקה ארוכה, ופתח את עניו. הוא חייך אל ברט ואמר
"יש לי רעיון חדש" הוא קם מהכורסה ופנה אל משהו גבוה מכוסה בסדין לבן.
ברט קם והביט בסדין הלבן
"מה אתה מסתיר בסדין לבן?" שאל את טרביס. טרביס התחיל לצחוק בקול הנשי שלו ואמר
"את ההמצאות שלי, בוודאי שאני יסתיר" הוא הסיר את הסדין הלבן מעל הדבר הגבוה.
ברט פתח את פיו בתדהמה
"מקום של שוקולד קצפת?" הוא שאל קצת בלחץ ותדהמה
"אתה זוכר שבקשתי שיתנו לי שטח פרטי?"
"אכן"
"אז בשטח הזה אני עושה מקום מתוק של שוקולד"
ברט החזיר את פניו הרציניות, ומבט לא מסכים
"אתה חושב שזה אפשרי לעשות דבר כזה?" הוא אמר לטרביס.
טרביס לא ענה רק הסתכל על ברט ועל הרצפה הוא לא ידע מה לענות באותו הרגע.
"איך נבנה בית גדול עשוי משוקולד, וקצפת מסביב למקום?" ברט אמר והזיז את ראשו לשלילה ורשם בפנקס. טרביס הלך אל החדר ממול ויצא משם אחרי כמה שניות שבידו יש דף גדול.
"תסתכל" טרביס אמר לברט והניח את הדף על השולחן, והתחיל להצביע על כל ציור שהיה בדף.
"הקצפת שלי לא עשויה מחלבון ביצה, אלה ממשהו אחר סודי"
"ומה זה יעשה בדיוק?"
"זה לא יתקלקל, זה יהיה כמו שלג שיורד" טרביס אמר בביטחון וגאווה. ברט הזיז את ראשו בצורה מבינה וכתב בפנקס שהרעיון יתבצע.
טרביס קיפל את הדף בחיוך, ולפני שהוא פנה אל החדר הוא אמר לברט
"תפעיל את המכונה הגדולה של הקצפת, ששנים לא השתמשתי" והלך אל החדר. ברט קפא במקום
"אבל אדוני, יכול להיות תאונה" טרביס עצר את פסיעותיו
"תאונה..?" הוא נשאר עם הגב אל ברט וחיכה לתשובה
"אדוני.." ברט אמר, עם מילים תקועות בגרון
"לא בדקת את המכונה"
"תפעיל את המכונה ואל תחשוש" טרביס ענה והלך קצת עצבני אל החדר וסגר את הדלת.
ברט נישאר עם פה קטן פעור, ומבולבל. הוא לא חשב הרבה ויצא מהמפעל.
הוא רץ במהירות אל הטלפון הציבורי, והתקשר אל הטכני. הוא היה לחוץ.
"הלו, הלו ווילי?"
"אה כמה זמן לא דיברנו" ווילי אמר בשמחה וברוגע
"תקשיב, טרביס רוצה להשתמש במכונה שהוא לא השתמש בה אף פעם"
"אז בשביל מה אתה מתקשר אלי?"
"כדי שתבדוק אותה ליתר ביטחון"
"אני יכול להגיע עוד שעה"
"לא, לא אסור שטרביס ידע מזה"
"אז.. אז מה נעשה" ווילי גמגם
"תגיע בחצות, ונוציא אותה מפה."
ברט ניתק את הטלפון, סידר את העניבה וחזר אל המפעל.