איש בלי שם
גרסה מחודשת למשהו שכתבתי ופרסמתי פה די מזמן.. סיפור שאני קשור אליו מאוד, אך אין פה שום קשר למציאות האישית שלי. נכתב בהשראה של אנשים שאני מכיר וסיפורים שיצא לי לשמוע.

סיפורי וורידים.

איש בלי שם 06/02/2015 545 צפיות אין תגובות
גרסה מחודשת למשהו שכתבתי ופרסמתי פה די מזמן.. סיפור שאני קשור אליו מאוד, אך אין פה שום קשר למציאות האישית שלי. נכתב בהשראה של אנשים שאני מכיר וסיפורים שיצא לי לשמוע.

תפילות של כניעה ומסירות עמוקה למטרה שאין בה פתרון,אין בה חופש ויש רק עוד ועוד חטאים חולניים וכוונות חלולות מאוד.

התמכרות סדיסטית,סגפנית,אנחנו מכים בעצמנו,מצליפים בעזרת האמונה שהכול ישתפר אם לא נכנע לעצמנו,לאמיתי שלנו לשד האדום והגדול שמנכר אותנו מבפנים,מחכה להתפרץ ולזרוע הרס בחיינו השקטים.
מסע גדול של כאבים והזיות של שקט,למעלה למטה לצדדים אנחנו מסתכלים וסובלים מעיוורון של צלילות,שחור וגדול השביל הבזוי,מוקיעים אותנו כולם וזורקים אותנו אל הבית הגדול של החזרה לחיים.

רועדים, בועטים, מקללים הכול,שילך לעזאזל.
אין נחמה, גם לא במה שניתן לנו כדי להעביר את הרגעים הכי קשים כשהמוח שלנו מתפוצץ וניתז לכל עבר,מתנקים מהרעל המציל ורואים סוף למנהרת הסבל, התליינים הלבנים פתאום נראים כמחייכים או לפחות כבר לא מפחידים.

זריקות וכדורים ואנחנו שקולים יותר,משוגעים יותר והרבה יותר מוזרים,חדשים ונקיים בכאילו,עובדים אנחנו על כולם,שיתביישו,זאת במילא אשמתה של החברה, שזוהי התוצאה של אורך החיים שנכפה עלינו.
זה חינוך, זה חופש מוגזם, אנחנו מטיחים את עצמנו אל העולם אחרי לילה של הוללות,צריכים עוד ונגמר הכסף,זקוקים ומתחננים, גונבים ומכים, מסתתרים מהאמת.

היינו רוצים להיות אחרים אבל המציאות התעלמה מאיתנו, אז דחפנו אותה לפח וסגרנו אותה שם שתרקב,לא צריכים אותה. מסרבים להיות כפופים להכתבות ההתנהגות המטופשות שלה,מי היא שתגיד לנו מי אנחנו ומה אנחנו,בת זונה.

ואתם, אתם הקרובים, אנחנו לא באמת משתנים,אנחנו רק השלנו את עורנו המבחיל שלבשנו בנפילה הקודמת שלנו,עור שחוזר ומתלבש עלינו ברגעים של אי ודאות וכעס,רצון לברוח ולחזור על הכול מהתחלה. שומרים עלינו כאילו עשויים סוכר וגשם מתחיל לרדת,תנו לחיות תנו למות רק אל תתנו לנו לקחת אחריות,לא עלינו ולא עליכם.

חבל על הכול וחבל שזה סתם עוד מעגל בחיים,מעגלים נצחיים שמסתובבים לנו בראש בגוף ובעיניים,מעגלים שמנצחים אותנו כי אין לנו שום הבנה שמעגל אין לו סוף,יש לו רק חזרה,כואבת וקורעת.
היא תיקח אותנו מכם וחזרה אל הרחוב, אל הדבר המסוכן, המגעיל, המטונף והכול כך טוב,זורם בוורידים ואנחנו מחייכים. זה כל כך מטופש שהמחט משומש אבל אין לנו דאגות אנחנו כבר חסרי עצמות.

הכול שורף לנו ואנחנו נהנים לגעת באש כל פעם מחדש,לשחק איתה ולחשוב שהיא רק מחממת,לא הורגת אותנו ושאנחנו בסדר גמור.
מגעילים ומרוצים, נסוגים ונמשכים עד שניפול מתחת לאיזה איקליפטוס.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך