סימנים

לפעמים זה ממש מול העיניים שלנו,
אנחנו פשוט לא רוצים לראות.
מתעוררים כשמאוחר מידי,
הסיוט הזה לא ייפסק כל כך מהר.
להצטער או לסלוח?
לעשות סצנה או לשכוח?
כל כך הרבה סימנים מפוזרים לנו בחיים.
כל כך הרבה מילים נאמרות.
תחושות, רגשות.
רק צריך לשים לב אליהן.
רמזים עבים שאחרים מנסים להעביר לנו.
ישירות שלא מתרחשת,
כנות שכבר לא קיימת.
שקר ועוד שקר,
סימן ועוד חיפוי.
התכחשות ובכי.
חלל בודד,
ריקנות אכלנית.
קול תופים לא יעלה על קול שופר,
זמרים שמנסים להכניס תוכן במילים.
וכל מה שאנחנו מתעסקים זה בסימנים,
מה הם משדרים?
טלפתיה בעולם נטול קסמים.