סיבות לצחוק
יש לי הרגל מטופש. אני באמת לא יודעת ממה הוא נובע. יש כאלה שאומרים שזה נובע ממבוכה, אני לא חושבת. טוב, אולי בעצם קצת. למען האמת, גם ברגעי מבוכה יש לי את המנהג הזה. אבל לא תמיד. אני באמת חושבת שהמוח שלנו לפעמים פוגע בנו.
כשהייתי קטנה והייתי מפסידה לאח שלי במשחקים, הוא היה מתחיל לצחוק. זה היה מרגיז אותי. וכשהייתי מתרגזת מזה, הוא היה עוד יותר צוחק. בתור ילדה הרגשתי נורא עם זה שהוא צחק, אז למה עכשיו, כשאני משחקת עם ילדים קטנים והם מתעצבנים משטויות אני מתחילה לצחוק? הרי הם מפרשים את זה אחרת. הם חושבים שאני צוחקת עליהם, בזמן שאני צוחקת בלי סיבה. זה פשוט מצחיק אותי.
השנה היה לי בוחן במתמטיקה. מסתבר שאני וידיד שלי שישב לידי, עשינו אותו הדבר בדיוק. המורה רצתה לברר את הנסיבות והתחלתי לצחוק. באמת שהשתדלתי שלא לצחוק, אבל זה פרץ ממני. לא יכולתי לעצור את הצחוק. אני לא חושבת שזה נבע ממבוכה, אלא ממקום אחר. רק שאני לא מצליחה לפענח אותו.
וביום שישי שעבר כשהייתי אצל חברה שלי ביום הולדת, מישהו סיפר סיפור עצוב. השתררה דממה והתחלתי לצחוק. פה אני באמת חושבת שזה נבע ממבוכה. אבל עדיין, מוח טיפשי, למה לצחוק? למה דווקא להוציא את הרגשות שלי בתור צחוק?
זה פשוט דבר מטומטם. המוח האנושי מופלא, הוא מאפשר לנו לעשות המון דברים. הרבה פעולות, את היכולת לדבר, להבין, להראות רגשות, לאהוב. אז למה, מוח יקר, חייב להיות לי ההרגל המשונה הזה? למה אתה חייב לשחרר רגשות בתור צחוק?
אנשים נוטים לחשוב שכשמישהו צוחק, הוא צוחק כי זה מצחיק אותו. תדעו שלא. הרבה פעמים אנשים צוחקים בגלל סיבות אחרות. אלה הדרכים להתמודד עם דברים.
גם כשמדגדגים אותנו ואנחנו כביכול צוחקים, זה לא באמת. זאת תגובה בהלה.
אני בטוחה שגם לכם קרה לפעמים שצחקתם בלי סיבה או שהשתדלתם שלא לצחוק ברגעים רציניים.
אוח, המוח האנושי.
תגובות (40)
את לא היחידה, רק ששבוע שעבר כימעת ממתי 4 פעמים מצחוק, את מכירה שאתה נחנק מצחוק? ולא מצליח לינשום?
כן! הבעיה אצלי שכשאני צוחקת, אני צוחקת!!!
נקודה נחמדה למחשבה :) התחברתי ואהבתי מאד !
הוו, תודה רבה♥
אני מהילדים האלו שעושים צחוקים, אבל בעצמם לא צוחקים… אבל הסובבים אותם דווקא כן. וזה מעצבן שאי אפשר להנות מהבדיחה של עצמך
חחחח, אני מהאלה שצוחקים בעיקר. ולמה אי אפשר להנות מהבדיחה של עצמך? אפשר! :)
אפשר אבל קשה, אני צוחק רק על דברים עם פואנטה או דברים מטומטמים…
טוב, צריך לזוז
לילה טוב :)
את צודקת.
באחד הערבים הכי מגבשים בשכבה שלנו שכל בת ובת הייתה עם עיינים דמעות ואף אדום, ואני לא מגזימה, כי במשך שלוש שעות רק בכינו, הייתה ילדה אחת שיחד עם הדמעות הזולגות צחקה.
ואני לא חושבת שזה היה ממבוכה, פשוט כשאני בכיתי מהתרגשות וקרבה, היא צחקה.
כן… לא יודעת, המוח שלנו מוזר. :)
אני צוחק מדברים רעים שקוראים בסרטים: אני מפרש את זה בתור צחוק, תגידו לי שאני מרושע? אני צוחק כשהורגים מישהוא בסרט! המוח שלי מרושע…
חחח, גם אני ככה. בגלל זה אני הכי אוהבת סרטי אימה. בזמן שכולם יושבים משותקים מרוב פחד, אני אוכלת את הפופקורן שלי בכיף ומחכה לחלק הכיפי בסרט.
*מזדה איתך* איזה כיף שיש עוד מוחות מרושעים כמו שלי בעולם! :)
חחחח כל כך! תאכלס, אני הכי אוהבת אנשים כאלה. אנשים שאתה לא יודע מה עובר להם בראש… D:
כן, את יודעת מה הפיתרון הכי טוב כשהמורה משעממת אותך בשיעור ואתה לא מצליח לישון? לנחש מה אמא שלך שמה בתיק בתור ׳אוכל׳
חחחח אצלי זה ממש צפוי. אבל הרבה פעמים אני הולכת לחדר אוכל או לקיוסק. ככה זה כשלומדים בקיבוץ… אצלי כשהמורה משעממת אני בדרך כלל מוצאת את עצמי מציירת ציורים עלובים ביותר. או מדברת. בתיכון זה כבר שונה, המורים לא ממש שמים עליך וגם אתה לא עליהם
ואי זאת כל כך אני.
בדיוק היום אמרו לי "את שמה לב שאת צוחקת מכל דבר?"
ואת האמת, זה בכלל לא מפריע לי.
אני מעדיפה לצחוק כל החיים מאשר לשרות בעצב (:
חחחח כן, באמת עדיף ככה… גם אנשים שמחים חיים יותר מאנשים עצובים. חוץ מזה שלא נדבר על צחוק שהוא שורף קלוריות ומאריך חיים. אז למה לא לצחוק או לחייך? (:
ישובניקים טובים מקיבוצניקים! אצלנו, יש שתי בנות מעצבנות! כשאף מורה לא בא הן רצות בטיל לחדר מורים וכך אנחנו מפספסים שיעור חופשי…
חחח אתה כיתה ג'? לך תבין את ההגיון שלהן… בגיל הזה עוד מחזיקים מבית ספר. רק חבל שהן הורסות לכיתה שלמה. אבל בטח סתם באה מורה מחליפה לא?
ואני ישובניקית אבל אני לומדת בקיבוץ חחחח. הבית ספר שלי הוא שונה כזה… הוא לא תחום. אפשר ללכת לחד"א ואפשר לעשות מה שבאלך. טוב, כמעט.
מלמדים אותנו חשבון המפיק ועל שכל הכיתה רוצה פשוט למות ממנו! ואני ד׳
אהה אז אתה יחסית קטן לכיתה שלך… טוב נו, הכי טוב!
חחח אויש חשבון, כמה זמן לא שמעתי את המילה הזאת…
בואי לא נדבר על חשבון, זה נושא מטריד
אוקיי, סליחה. אני מבינה שנגעתי בנקודה רגישה. :(
הו, אני מכירה את זה שצוחקים מכל דבר. גם אני כזאת.
כל מילה שנייה שיוצאת למישהו מהפה מצחיקה אותי. זה כבר עצוב 0-0
ומי שלא מצליח להצחיק אותי נחשב כמוזר ותמהוני ומעצבן. כי אותי כל דבר אמור להצחיק.
פעם ראיתי את "הטינה" והיה שם בהתחלה איזה סיני שהתאבד, וזה הצחיק אותי. ואני לא יודעת למה. זה לא אמור היה להצחיק אותי.
אני תמיד צוחקת כשאנשים מתים.
חחחחחח! וואי, גם אני ככה!
ראיתי את כל הסרטים של הטינה. ברצינות, זה לא סרט מפחיד. והקול הזה שהם משמיעים גם מצחיק.
אני לא יודעת למה, גם התגובה של אנשים לסרטים מצחיקה אותי.
רייצ'ל, אנשים אמיתיים או בסרטים?
נלך על האופציה השנייה
למה? יש מצב שהאפשרות הראשונה… אני מכירה כאלה. גם אני קצת כזאת
את סבא שלי רצחו, עד היום לא מצאו את הרוצח
אויש, זה נורא. ימח שמו של הרוצח. סבתא של אמא שלי גם נרצחה. :S
איך (או שלא בא לך?)
הרוצח ברח ממוסד פסיכאטרי. היה חולה
אני מרחם על סבא שלך ועל הרוצח… מסכן שהוא נולד כך
*סבתא של אמא שלי. וכן, סביר להניח שזה משהו שנגרם לו עם השנים. מה שכן, הוא בטוח נפטר. ימח שמו.
סליחה, סבתא*. פשוט חבל על שניהם/שתיהן (כי זאת סבתא)
הרוצח היה בן, סבתא של אמא שלי בת. אז זה שניהם XDDD.
בכל מקרה, עזוב. איך הגענו לדבר על הנושא הזה? ועוד מ"סיבות לצחוק"? חחח.
חחח