סוכת זיכרון

בצהרי היום עת שכבתי במיטה לנמנם וניסיתי לישון,
חלמתי חלום, חלום על סוכה לבנה, סוכה של שלום.
סוכה גדולה, מקושטת ומהודרת עד מאד.
מעל סכך ירוק מעץ הדקל ובפנים משתלשלים מתקרת הסוכה אשכולות תמרים בשלל צבעי.
מחשבה חלפה מיד בראשי, בחלום, זאת בטח זו הסוכה מילדות רחוקה.
כך היתה עשויה הסוכה בחצר הורי כאשר הייתי קטנה.
נכנסתי פנימה,עושר והידור קיבלו את פני,
שפע של פירות בכל מקום תלויים על קירות הסוכה,
רימונים אדומים כדם ,לידם תאנים ירוקים וסגולים וריח משכר להם,
ועוד היה שם במרכז הסוכה שולחן ערוך,ב מיני פירות ושפע מתוקים
ובמרכז בקבוק יין וגביעים ,מענין למי מחכים?
עוד אני עומדת בצד ותוהה החלו אחד אחד נכנסים החוגגים,
סבי ,אליה,עליו השלום, כולו עטוי גלימה לבנה וזקן ארוך לבן מעטר את פניו והם מאירות, הוא מתיישב בראש השולחן.
ארבעת אחי, דודים ובני דודים, מה זה, אני חושבת ביני לבני,הרי כולם מתים?
ואפוא הוא אבי? האם הם חזרו לחיים ועוד לסובה שלנו בבגדד?
הרי אנחנו כבר מזמן לא שם?
יושבים הם סביב השולחן ,לא מקדשים ולא אוכלים ,למי מחכים?
אבל מה שמוזר,אף אישה לא היתה שם, לא אימי ולא סבתי, למה?
לא עובר זמן רב ולסוכה נכנסים ארבעת האבות.
בראשם אברהם, איש הדור נשען על מקל ומובילו בנו יצחק,
סבי זז ממקומו ומושיבו בראש השולחן.
עוד נכנסים,יעקב, הנה אבי,קראתי כמעט בקול,
הייתכן שאבי הוא יעקב אבינו האחד, רק בגלל שמו?
דממה, ואז יד עלומה מושיטה גביע כסף לאברהם אבינו והוא מתחיל לקדש,
כולם עונים אחריו אמן והגביע עובר מאחד לשני לפי הגיל, או סדר החשיבות,
לא הצלחתי לעקוב ממקומי. כולם שותים ומהנהנים אמן,
ואז ידיים מושטות מכל עבר ומגישות מטעמים,
בצד,מבלי שמבחינים בה יושבת ילדה קטנה,חולה, כבת ארבע ,
בידה בובה קטנה שאמה הכינה לה ומביטה בהם ,
רוצה ללחוש גם אני רוצה לשבת אתכם ,גם אני,
אך הילדה מחרישה, לא מוציאה הגה מפיה היא מוקסמת מהאווירה,
מהקדושה ששורה בסוכה,
כך היא נרדמת כשבובתה בידה.
ואני, התעוררתי, ישבתי רגע במיטה שלי, וחשבתי,
אפוא הסוכה שראיתי בחלום ואפוא כולם?
והאם הילדה הקטנה שישבה בסוכה ואחזה בובה, הייתי אני?
אז אפוא הבובה?
אז הבנתי שהיתה זו סוכת ילדותי,סוכה שראיתי פעם בימים רחוקים.
ועכשיו היא נמצאת רק בזיכרון, רק בחלום.