סוג של פריקה קצרה או חרא כזה

למה כל דבר עושה אותי עצובה?
למה במקרים בהם אני אמורה להיות הכי מאושרת העצב מציף ועולה על גדותיו?
למה תמיד ששקט בחוץ יש המון רעש בפנים?
כשאני מסתכלת על הים אני נזכרת בך
ואתה כבר לא פה.
הרסת לי את הים,
ואני אהבתי אותו, ומסתבר שגם אותך.
ואני שונאת אותך כי ברחת
והים פשוט נמצא והוא מזכיר לי אותך.
הלוואי והייתי יכולה להיות פשוט שמחה.