נשלט בידי הזוהמה

תמיד שנאת את החלונות של הכיתה שלי כשהייתי שביעיסט
הם היו כל כך ישנים שהזכוכית החלה לקבל מעין גוון צהבהב- מלוכלך,
כמו של עיתון שעבר כבר עשור בתוך ארון ספרים של דודה-של מישהו,
הגוון של החלונות גורם לי לחשוב שאם אצא החוצה,
זה בדיוק כל מה שאראה,
ואקבל ענן של פיח לפנים, מחניק ומבטל,
וזה גרם לי לרצות להישאר בתוך הדלתיים, לפחד לצאת
הרי רק ממבט קטן מחלונות הכיתה כבר לפני שעוד רציתי לצאת מהכיתה קיבלתי רגליים קרות,
מדוע לי לצאת אל הזוהמה
אבל זה לא באמת ככה- מסתבר לי, אחרי שנים
כמה חבל, שהבנתי
מאוחר מידי