נמאס. פשוט נמאס.
"יש רגעים שבהם פשוט רוצים לעזוב הכל,
כי כבר נמאס,
אין כל כוח להמשיך,
ושום רצון לתת למצב להדרדר.
ומה עושים אז?
או שבורחים-הדרך הקלה,
או שקמים ונלחמים, משפרים את המצב.
אבל אני אדם חלש.
ולפעמים אני תוהה אם כדאי לי לברוח.
ולא לחזור.
פשוט…להעלם.
אני מרגישה שאני כבר חסרת כוח וסיבה להמשיך.
כי פשוט נמאס."
אני יושבת בחדרי וקוראת שוב ושוב את המכתב שכתבתי והשארתי על השולחן, מתלבטת
אם לעשות את זה או לא.
אם להפסיק את רצף העינויים האלה, לצאת מהמקום הזה-עולם, ולהעלם…
עוברת בעיניי על כל מילה, בעיקר על המשפט האחרון שבניגוד לשאר הכתוב במכתב, כתוב באדום ובכתב גדול יותר.
מה לעשות….אני כל כך פחדנית…
תגובות (13)
חחחחחחח אבל את צודקת.. יש רגעים שמכניעים אותנו ואומרים שקשה מידי
אז בשביל מה להילחם.. והם לפעמים מצליחים לשבור אותנו..
ולפעמים לא :)
כן…:)
אבל באמת הייתי חייבת לזרוק את זה בסוף, כי מה לעשות שאני בנאדם אובדני ומדוכא בדר"ך?! חחח (זה די מוזר לצחוק אחרי המשפט הזה)
חחחחחח תחשבי שזה טוב אם את צוחקת אחרי משפט שמציין שאת מדוכאת אני בדרך! כלל XD
זה נותן הרגשה שלמרות שאת כמעט תמיד מדוכאת
יש לך רגעים יפים בחיים
ואת יודעת להנות מהם כמו שצריך D:
*בדרך כלל
יש לאייפון שלי קיצורים
ואני לא יכולה לבטל אותם בהגדרות -.-״
חחח הפלפון שלי בכלל משנה לי את המילה לגמריי XD לא נורא,
ו…כניראה את צודקת :)
חחחח טוב לדעת שאני צודקת ;)
>
שירי4, ?
אוי לא יצא הסמיילי המלא><
><
אה…חחח
[התגובה הקודמת הייתה לגביי שירי4]
לא חשבנו אחרת!
זה עצוב. פשוט מאוד. עצוב. עצוב כשקשה לך, עד כדי כך שאתה פשוט לא מסוגל יותר. ואז צריך להתגבר. לנסות לשנות את מה שקורה. וזה כל כך קשה, שלפעמים רוצים לוותר.
לעזוב את הכל, לשכוח מהרעות. ולהעלם. לברוח. להתנדף. להשתחרר מהעול הכבד הזה. אני אישית מאוד מסכימה איתך, ואת צודקת.