ניתוח כושל
הם העלו אותו אל שולחן הניתוחים. אילצו אותו להקיא את פנימיותו המעורפלת לעיני כל. זרם המילים שקלח מבין חתכיו צבע את הבד הלבן באדום.
הוא ניסה להתנגד. התחנן בפניהם שיניחו לו לנפשו. כל רצונו היה רק לבטא בקול את כאבי ליבו. קיווה להרגיש פחות מאוים על ידם כשיעזבו את גופו.
כשיקבלו ממשיות חסרת צורה.
אך כשהם השמיעו אותם באוזניו שוב ושוב ושוב, נמוגה התקווה. הם כפתו אותו באכזריות ללא רחם, ואילצו אותו להקשיב למילותיו שלו.
מילים שסולפו כלפיו.
ברחבי החדר היו מפוזרים חלקי נפשו הפנימיים. שמוטים ויגעים לנוכח הפולשנות שזה עתה חוו.
הוא העביר עליהם מבט יגע ומריר.
מעולם לא שיער שיתייחסו אליו בכזו אובססיביות רעבה ועיוורת. בסך הכל רצה לנגן את המילים האלו לאוזניו,
והם?
הם אמורים היו להמשיך ולהתעלם; כפי שעשו מאז ומתמיד.
תגובות (2)
וואו, אין לי ממש תגובה…
אהבתי את הרעיון והכתיבה שלך מעולה
קצת טכניקה:
זרם המילים קלח – נשמע יותר טוב מקולח.
מאויים על ידם – קשה להבין אם מדובר על כאבי ליבו או המנתחים. אני מניח שמדובר על כאבי ליבו.
שסולפו – מספיק – לא צריך כלפיו.
נפש זה כבר פנימי – אלא אם את מנסה לרמוז לאברים פנימיים ואז צריך להקדיש קצת יותר דמיון.
וללב העניין:
אני אוהב את ההמחשה שנתת לנפש-גוף-ניתוח. המסר שלך עובר יפה, הייתי מנסה לקרוא את הסיפור שוב ולקצץ בבשר החי – של התיאורים. את יכולה לחדד את הסיפור ולהפוך אותו לחץ משונן.
חוץ מזה, אני מרגיש קצת רע – שכן מדובר בסופו של דבר על הקוראים\מבקרים\סביבה שלפתע מקשיבים ובמקום להתעלם שזה לא טוב, אבל רגיל. לוקחים את המילים ומשתמשים בהן נגדך.
תדעי שתמיד יש אנשים שמקשיבים טוב ומנסים לדון לכף זכות.