נחמד ונפלא באופן נורא
השבוע הקומקום התקלקל ואני מצאתי את עצמי מחמם מים במיקרוגל. זה לקח יותר זמן בבקרים אבל קפה זה קפה.
זה קפה.
הבקרים היו מוקדמים באופן מרושע. עם עניים אדומות וענן של שיער הייתי קם, מקלל.
תהיתי: מי הם האנשים האלה שעושים דברים?
כל ריצה לאוטובוס, כל הדו"חות שדחיתי עד הרגע האחרון (הקשר אטימולוגי פוטנציאלי) עד לילה לבן ואפל אחד, יום לפני ההגשה, כל העבודה, כל ההכל הזה גרמו לי רגשות אשם איומים. הכל בסוף נעשה אבל אני היה צריך לצרוח על אני ולהיות ממש גועלי ומרושע כדי שמשהו יקרה.
נשבר לי מאני כבר (הוא היה מפחיד).
אבל היה טוב: כלומר זה מה שאני אחד אמר- הכל היה שקט ובסדר.
הלחם העבה עם הגבינת צהובה היה מעולה למרות שלא משנה כמה אכלתי מימנו עדיין הייתי מורעב. העבודה היתה מעניינת, מצחיקה, יום אחד אני ושיר הדלקנו את קווין בקולי קולות, הכנו איש שלג בארגז הקרח, עם אף וידיים מטיפ פלסטיק שקוף וזרקנו כדורים גבוה-גבוה על החלונות, כך שהמחשבים והשקעים לא ירטבו בטעות.
שרתי: 'I want to break free' כמו עורב, מנופף בידיים, ואמרתי לשיר: 'נכון זה יפה? נכון זה יפה?' כי היא לא הכירה את השיר לפני.
גם פגשתי אנשים: ישנים, מפעם: כשהייתי מטומטם באותה מידה וצעיר יותר. אומנם לא רציתי את הקשרים היומיומים האלו, אפילו לא השבועיים, אבל כן התגעגעתי וכן אהבתי אותם.
עוד ידעתי איך לגשת אליהם בעדינות, לגרום להם לדבר כאילו החודשים האלו לא הרחיקו, כי הם באמת לא. אכלנו פיצה ודיברנו והיית לי את השאלה הקבועה: 'מה הדבר הכי טוב ומה הדבר הכי רע שקרה לך השנה?'
והם ענו. והם היו מאושרים, לא באופן אופרי, רק באופן שבו אנשים שמכירים את עצמם ויודעים לאן הם הולכים מאושרים.
הייתי מאושר, כמו אימא אווזה, אהבתי לראות אותם ככה. הייתי טימון ופומבה בסצנה ההיא, רואה את האהבה שבאוויר.
הייתי עצוב.
חשבתי שהינה האנשים האלו שעושים דברים. כי אפילו שאני עשיתי, לפחות באותה מידה (כאבו לי שרירי כף היד רק מהיומיים האחרונים) זה לא היה נחשב. היה להם את האופן המסוים הזה בו הם נשאו את עצמם, כיוונו את עצמם קדימה.
אני רק נחר על אני אבל זה היה נכון,
וכך השבוע האחרון היה נחמד ונפלא באופן נורא: ראיתי סרט מצוייר על ארנבים ונהנתי, אכלתי פיצה, רוקנתי את הריצפה מערימות של בגדים ומצאתי את המפתח הכחול שנאבד ורציתי לישון לנצח, פערתי עיניים חזק וצפיתי במנורה עד שהן התמלאו בצורות מסתובבות, היה שקט ורק אני צרח
(שיסתום)
תגובות (3)
מרגיש קצת מבולבל, אבל מעביר בצורה די טובה צעקה שבוקעת מחיים מערביים שקורעים את הנפש. (זה לפחות מה שקלטתי, מקווה שאני לא אומר שטויות)
חח רק טיפה שטויות, זה יותר כמו שלכולם יש כיוון על החיים מלבדך…(וכן, זה ממש ממש ממש מבולבל)
ההתחלה והסוף הם קטע, באמצע קצת הרגשתי שלא קשור וחבל שסתם התבלבלתי אבל חוץ מזה העברת רגש נהדר ואני לגמרי מבינה עכשיו על איזה בשר אתה מדבר ואיך הוא משרת את הקטע (אכלתי פיצה מצאתי מפתח)