נורה (יצור חמוד ונחמד)

רציתי להגיד לה שהיא יצור ממש ממש נחמד. אבל היה אסור. אז רק חייכתי אלייה ושאלתי אותה מה היא הייתה רוצה להיות אם היא לא היתה מאסטרנטית.
היא חייכה, המשקפיים השחורות סביב עינייה משוות לה מראה טיפה חרגולי: 'סלין דיון'
צחקתי. צחקנו
'סלין דיון?' שאלתי, אבל לא באמת כי תמיד כשעבדנו והיא הייתה בוחרת את המוזיקה זו הייתה סלין דיון בקול שעשוי מעלי כותרת ודמעות. דמעות. דמעות
'אני בן אדם רומנטי' היא הסבירה לי ביום הראשון שנפגשנו ואני הרמתי גבה: 'ומה אם גאז? ראפ? רגאיי? מוזיקה קלאסית? מזרחית?'
היא משכה אז בכתפיה 'נראה'
'מה קרה?' שאלתי היום בבוקר אחרי שהיא גררה כיסא גלגלים והתיישבה לידי, מחברת ועט בידיה, מסבירה לי את מהלך העבודה. הקול שלה היה מקוטע ורפה.
סובבתי מעט את כיסא הגלגלים שלי (כיסאות גלגלים זה שווה!) כדי שאוכל לראות ממש את פניה
'הממ' היא נחרה 'סתם אני גמורה מעייפות'
'כולם ככה בראשון' צחקתי אפילו שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בראשון
'כן' היא הביטה בעט שבידיה מהורהרת 'אתה יודע, אח שלי מתחתן שבוע הבא'
'מה, וואו. מזל טוב. וואו' חייכתי אבל היא לא חייכה חזרה
'תודה' היא נשפה 'אבא שלי הסיע אותי היום בבוקר והוא אמר שהוא עייף. שהוא גמור מעייפות…שאין לו כוח לעבוד. הוא עבד על החתונה כל החודשים האלו… ' היא נעצרה לרגע, לוחצת שוב ושוב על העט שבידה 'אתה יודע, כל הכסף, זה קשה ו… ואמרתי לו-אבא אני אבוא איתך לעבודה היום. אני אעזור לך' שפתייה התעקלו והיא צחקקה 'הוא אמר: מה, את יודעת פיזיקה?! מה את דפוקה?!— הייתי צריכה לעזור לו. הייתי צריכה לקחת הפסקה בחודשים האחרונים' היא קבעה והביטה בי מאחורי משקפים שחורות.
לא ידעתי מה לומר והיא המשיכה 'אני אתקשר אליו יותר מאוחר לראות איך הוא… אני אתקשר אליו כל איזה שלוש שעות'
'הממ' הנהנתי וחייכתי אלייה. רציתי להגיד לה שהיא חמודה ושמה כבר היא יכלה לעשות, אבל אסור. אסור. אסור.
'טוב יאללה' היא זינקה מהכיסא 'יש עוד טונות דברים לעשות'
'הממ' עקבתי אחריה (שולח מבטים מלאי עוגה בכיסא הגלגלים המיותם שלי) 'כן'
בסוף הגיע סוף היום ואני הרמתי את התרמיל שלי ושלפתי את האוזניות והפלאפון מהכיס, הבטתי בה, היא עוד נשארה לעבוד, תמיד היא נשארה לעבוד: היא אמרה שהיא פשוט רוצה לסיים השנה ולקבל כמה שיותר תוצאות שאפשר. היא ישבה מול המחשב עם כיףכיף חצי גמור (היא ניסתה לגרום לי לגמור אותו קודם: 'בסוף אני אהיה שמנה בגללך!) מקלידה ומייללת לעצמה תוך כדי
'הממ… נורה, אני הולך. תודה רבה על היום' הכרזתי, עומד מגושם מול הפתח
'על מה תודה?' היא צחקקה מסתובבת להביט בי
'את יודעת… על הכל, שאת שורדת אותי עוקב אחריך…ואשכרה מסבירה לי… הממ…. ' משכתי שרוולים מעל האצבעות בשתי ידיים והבטתי בה ואפילו שהיה אסור אמרתי: 'את ממש ממש יצור חמוד ונחמד'
אח"כ נופפתי ויצאתי מהדלת.
לעזזאל, חשבתי: למה זה צריך להיות מוזר ומביך לומר לאנשים מה אתה חושב, למה זה צריך להיות אסור.
היא חמודה. היא נחמדה. זהו