נוזלים

מפורק על הרצפה האדומה
נטול כוח חיים ובודד ללא עצמו
"אותו טעם רק חלש יותר" ממלמל
הגוף מתרומם ומתהלך באולמות אין סופיים
כפות רגליו מהלכות על ביצות וימים שורפים
בין עולמות אתה מתהלך להגיע למקור הזיכרון
מדי פעם אתה נופל על קיר הברזל
הרעש של הפגיעה מזכיר לך לא להזיק לעצמך
אתה נופל הרצפה, מתרחק מהקירות הקרים
איפה שנפלתה, בקיר, מקום הפגיעה אדום
להסתכל על זה מעביר בך זרמים ואתה שוקע
התעוררת בתוך אגם, אתה שוחה למעלה
"אותו טעם רק חלש יותר" אתה אומר ביציאתך
ממשיך למקור, האולמות רק גדלים וגדלים
אתה כבר לא רואה גבול לעולם הקטן שלך
רק דרך אדומה ומטפטפת
חיוך עולה
–
"מה אתה רואה בעיניי בני?"
"אותי"
–
"אתה יודע? אני אוהבת אותך"
"אני לא ידעתי"
–
מתפוגג במהירות החיוך
נכנסת לאיזור המקור
מראה שקופה היא הכניסה
אתה נכנס ונרדם
עד שתגיע לקרקעית תשאר ככה
וברגע שתתעורר
נוזלים יציפו עינייך