מחשבות ומעשים

עם קערה גדולה של עדשים ופקק של בקבוק פלסטיק הכנתי מטען צינור לרכזת השכבה לשעבר
שעכשיו היא לשעבר לשעבר, אולי אפילו בדימוס!
בחגים היא הייתה צועקת, במיוחד בפורים עם הנפצים, פרטים אישיים שלי למשטרה, תיקים פליליים
אולי גם תעודת בגרות צולעת ועתיד שחור, למי יש עתיד שחור עכשיו, הא מותק?!
מוזר שמתוך כל הזעם הזיכרונות מקננים, מצפה של כוכבים וטיולים שנתיים, היא הייתה רעה מתוקה
עם גומות מבוישות ומלומדות כאלה, הוראה על פאנקיסטים מופרעים זה בטח לא היה קל לאומללה
אולי חבל, אבל בעצם עדיף שהתפוצצה, בטח נחסכו ממנה שנים של עצבים ופטפטת בכיתה.

היום אני הרבה פחות עושה ויותר חושב, מחשבות בונות מעשים שמובילים למחשבות חדשים,
אי עשייה גורמת להתנוונות ואיבוד יכולת לעשות בעתיד. רוב הזמן אני משתדל לשבת במרפסת,
לעשן סיגריות ולאכול ולהסתכל על הרחוב, אני לא חושב אבל עושה, כמעט כמו איש פח שצריך
שימון גס, כאילו יש בי כוחות פנימיים שיכולים להוביל לאותם מקומות מעניינים אבל ניסיון העבר
מציף אותי במחשבות שיבואו אחרי. אז אני יושב, מעשן, אוכל והייתי אומר גם מזיין, אבל למען שבועת
הסופר שנשבעתי אני אדבר אמת, ובכן, אני מזיין במוח. תוך כדי אכילה ועישון. כואב? לא כמו מטען צינור.

פרופורציות בחיים כמעט ואין לי, מחשב קטן מתקדם וחדש עם טריליון גי'גה בייט או קופסת סיגריות
לאקי סטרייק.. האופציה השניה, מרימת גבות ככל שתהיה. המפקד שלי בטירונות צחק כשלא היה צריך
ואני חוזר מהבית באמצע השבוע, בתחילת החורף ותופס את כולם עם הא' והבושם של הדודה מאמריקה
ואף אחד לא באמת מוכן לזה, תורת הלחימה של צבא ההגנה לישראל וגם בסיירות מסרבים להתמודד
עם איש ציפור אחד, שאצלו בראש יש עוד שניים לפחות, אבל זה כבר לזמן אחר לגמרי.
בתחנות מרכזיות של אוטובוסים ורכבות אני אוהב לשבת ולעשן, לא לדבר עם אנשים, פשוט לשבת שם,
להיות ישנו כשהרכבת מאחרת ולתמוך בגברת הזקנה עם התיק המזויף כשהיא צועקת, מחפשת אשמים
למצות איתם את הדין, וגם החיילים העייפים ככה אומללים ככה גיבורים, בדרך הביתה למארב אכזרי של
החברה במיטה, אומללים אמרתי? אני לוקח הכל בחזרה, גם את התיק של הזקנה.

במבט לאחור תמיד בסוף אני מתגעגע, סובל לאורך כל הדרך ומקלל את כולם, מפוצץ בודדים
אבל מתגעגע. געגוע חולני כזה ולא מובן, על המרפסת מלמעלה אני אוהב, וכשיורד הלילה אני שונא
כנראה שאת עצמי יותר, מתחיל לחשוב ומובל למקומות שמובילים כמעט תמיד למעשים ומחשבות
שבאים בעקבותיהן, בפעם ההיא זה נגמר במטען צינור ואישיות מכובדת במערך ההוראה, הפעם
אכוון גבוה, משרד האוצר, אולי תחנת כוח. חייב להפסיק לספור. 1 2 3 4
1 2 3 4 1 2 3 4
בום.