משק כנפיו של מלאך המוות

היה זה בוקר סגרירי, העננים האפרוריים כיסו את השמש, חדרו את כניסתו של אור יום.
טיפות הגשם, שזה עתה ירדו מהשמיים, טופפו על החלון והפריעו לשנתה של מיי. היא מצידה, ניסתה להתעלם מהן, ולהמשיך לישון. היא התהפכה במיטתה, מחשבותיה לא הניחו לה להירדם.
"מיי, קומי, שמא לא תפספסי להסעה!" נשמע לפתע קולה הצווחני של אימה. מיי, בלית ברירה, קמה מן המיטה הרכה, שפשפה את עינייה, חבשה את נעלי הבית שלה והתקדמה לעבר חדר האמבטיה.
כשלפתע, קול משק כנפיים מסתורי נשמע בחדר השינה, מיי מיהרה להסתובב למשמע הצליל, אך הופתעה לגלות שאין בחדרה כל דבר היכול להפיק את אותו הרעש המסתורי. היא הביטה מבעד החלון, בודקת האם הרעש הגיע מבחוץ. אבל לא, הדבר היחיד שראתה מיי הוא את טיפות הגשם. מיי הניחה לדברים, וחזרה לעיסוקיה. היא צחצחה את שינייה, לבשה את בגדים וחלצה את נעלייה. היא ירדה במדרגות, רגל אחר רגל, שמא לא תיפול. מיי הרימה את רגל שמאל, אך נעצרה, צרחת אימים קטעה אותה. היא מיהרה לרדת אל קומת הקרקע של ביתה. גופת אימה הוטלה שם, על הרצפה הקרה.
"אימא?" היא שאלה והתכופפה, דמעות זלגו מפניה. מיי הייתה מודעת למצבה הבריאותי הרעוע של אימה, אך הכחישה זאת.
"למה?" מלמלה מיי, דמעותייה הכתימו את רצפת החדר.
ושוב נשמע משק כנפיים, משק כנפיו של מלאך המוות.