משמעות (קטע ביקורתי על האומנות של היום)
אמנות חייבת להיות בעלת משמעות. זה מה שכולם אומרים.
אם אין משמעות למה שאתה עושה, למה שמישהו יתעניין, נכון? חייב להיות מסר, אחד עמוק, שיטלטל אותך ויזעזע אותך ויגרום לך לחשוב על דברים כפי שמעולם לא חשבת עליהם לפני כן.
סיפור חייב להיות קורע לב ומרגש, כי אם לא, אז למה נכתב?
שיר חייב להיות מטלטל, ציור חייב להיות ריאליסטי- כי אם לא, לשם מה נוצרו?
סרט חייב להיות יצירת מופת קולנועית שהמבקרים יהללו ויאמרו שכל מי שעדיין לא צפה בו- חייב, אפילו אם העלילה לא מרתקת אף אחד. זוויות הצילום, הבימוי, המשחק, הכל מושלם. המילים השנונות, השפה הגבוהה, הכל מושלם. החריזה המפתיעה, הנושא הרגיש שאף אחד לא מוכן להתעסק בו, והנה- מישהו עשה את זה ולא גרם לקהל להצטער.
אז למה שום דבר שנמצא ב"אליטה של האומנות" בכלל לא מרשים אותי? למה אחרי דקה אני כבר רוצה לסגור את הספר או לכבות את המסך או ללכת להסתכל על השפרצת צבעים אחרת שנעשתה עם רצון עז לפרוק כעסים ותסכולים שיביאו רק לעוד תסכול וכעס?
כי הרי כל דבר שאינו מתמטי ובא מהלב חייב להגיד משהו, אחרת למה הוא בכלל מעז להיקרא שווה ליצירותיהם של אותם סופרים רבי מכר מהוללים, שכותבים על סמים, ועירום, וחטאים, וגילוי אבדות פנימיות, ומציאת אהבה אמיתית למרות שכמעט ואין דבר כזה, כי אלה הנושאים הכי מעניינים ואם אתה לא מתעניין באותם מילות טאבו אתה לא יודע מה היא אומנות אמיתית.
הנושאים חייבים להיות אקטואליים, קשים, ביקורתיים, חכמים, נועזים, שנונים, מספרי משל בעל מוסר השכל שאף אחד עדיין לא הולך לפיו.
למה הבידור, כשם הוא- צריך להיות מבדר, כבר לא יכול לעשות זאת?
למה אי אפשר לקרוא, או לצפות או להסתכל על משהו רק כי הוא מעניין אותך?
שום משמעות, שום מסר נסתר, שום רצון לשנות משהו, שום רצון להגיד משהו שכבר נאמר, רק ליהנות, כי זו המטרה האמיתית והנשגבת.
אתה הרי לא תעשה משהו שאתה שונא לעשות, נכון?
זו בדיוק הסיבה למה אני לא רוצה לכתוב או לצייר שום מסר חברתי או פוליטי, למה סיפורים ריאלים לא מעניינים אותי, כי שום דבר חדש לא יכול לקרות שם ושום דבר ישן כבר לא באמת מעניין, גם אם מיליונים יגידו שכן.
באומנות שלי- אני כותבת מה שאני רוצה שיקרה, ולא מה שאמור לקרות. אני מציירת גם לא מדויק, כי ריאליזם לא מסוגל להשתנות.
חבל שלא כולם מסוגלים לקבל את זה שגם דמיון של הבלתי אפשרי, והבאמת בלתי אפשרי, הוא משהו בעולם הזה.
תגובות (4)
אני מעריצה אותך *^* צד מגניב מצאת לך בריב המתמשך הזה.
אני אישית, קיבלתי שוק מהאומנות המודרנית. זה פשוט שיותר מידי עומק, מטאפורות וחפירה ביצר האנושי רק עושים את זה יותר ויותר מאוס ולעוס.
הצגת ממש יפה את הדעה שלך. אבל את יודעת, יש גם צד טוב לכל היצירה העמוקה הזאת. הרי באיזה שהוא מקום אני רוצה להתרגש מסיפורים, ולהזיל דמעה או שתיים על שירים מרגשים, ולהתפעל מיצירות מרשימות של ציירים.
אבל מצד שני, אני מאוד מתגעגעת לדברים הפשוטים שהיו פעם.
שהייתי יכולה לקרוא ספר רק לשם ההנאה מכתיבה טובה, ולהתבונן בציורים רק לשם המוזה. ולכתוב, בלי לנסות להעביר מסר. לכתוב בשביל עצם הכתיבה.
אני תומכת בך XD
לא"ש ^^
תודה רבה על התגובה ^^ שמחה לשמוע שאת מעריצה אותי XD
כמובן שאני מבינה את זה שלפעמים סיפור צריך להיות עם משמעות, אבל ממש לא צריך להלל כל יצירה רק בגלל המשמעות העמוקה שלה. יצא לי לצפות בכמה סרטים שזכו באוסקר, לדוגמא, והתלהבתי הרבה יותר מסרטים שאפילו אל היו מועמדים ולא ייכנסו לעולם לאף קטגוריה בטקס הזה, אז.. את מבינה את דעתי ^^
סרטים, סיפורים, שירים וציורים..
לכל אחד מהם יש קריטריונים מסויימים וכשהם עומדים בכולם היצירות אולי נחשבות לטובות אבל בואי לא נשכח שלכל אחד יש את הטעם שלו.
ואם סרט מסויים זכה באוסקר והוא לא מצא חן בעינייך, אפילו אם הוא עומד בכל הקריטריונים.. רק מראה לך שוב שהטעם שלך שונה.
עדיף שתשאלי את עצמך, מה הופך יצירה מסויימת לטובה בעינייך ומה את מחפשת בה, כי גם בידור לשם בידור מבדר, אבל תמיד יהיו את אלה שלא יבינו את הבדיחה.
אני, אישית, מחפשת את הדבר החשוב באמת ליצירה וזה שהיא תעניין אותי. הבעיה שהצגתי בקטע הזה שהמבקרים מחפשים בעיקר מסר או עומק כלשהו כדי שהיצירה תהיה "משהו".