oliv
ביקורות ביקורות

משהו חסר לי

oliv 19/02/2015 1054 צפיות 57 תגובות
ביקורות ביקורות

משהו חסר לי. אני יודע שמשהו חסר לי. אין בכך שום צל של ספק. כל פעם שאני נזכר, אני ישר יודע- שמשהו חסר. אני לא מוצא אותו למרות שלפעמים אני מחפש בהרבה מקומות. אני עושה כל כך הרבה דברים בשביל להשיבו. אני בכלל לא זוכר מתי הוא נעלם לי אבל אני יודע שפעם הוא בטוח היה צריך להיות שם כי אף פעם לא הרגשתי שמשהו חסר. עד עכשיו כבא למדתי וגיליתי שזה ממש לא משנה מה אני עושה, פשוט אין. זה בטח משהו שממש מסובך להשיג אותו ורק ביד המיקרה ניתן להצליח. זו בטח לא היד שלי, כי המון מקרים כבג הספיקו לקרות. בטח יש בזה גם יד של מישהו אחר.
את כל זה אני רושם ביומן אותו אני מחביא. רק הוא יודע. הוא והחבר שלי פציפל'ה. את פציפל'ה אני רואה מדי פעם בשיעורי חשבון כי המורה הושיבה אותו לידי. אני מספר לו על מו ועל מה, ובעיקר על זה שנאבד לי משהו. הוא אף פעם לא היה מבין על מה אני מדבר, וזה היה בסדר, כי לא ממש היה לי אכפת מפציפל'ה למרות שלפעמים היה נדמה שהוא שואל אותי יותר מדי שאלות ומציע לי יותר מדי הצעות- הפציפל'ה הזה. בהתחלה היה נדמה שמדובר סתם בסקרנות. עכשיו לאחרונה כשאני מדבר על רעיונות כמו למות, נראה כאילו הצעותיו נועדו רק למנוע ממני להתעסק בזה. אז אני כבר לא מדבר עם פציפל'ה על זה יותר.
אני מתחיל ללכת לאיבוד בתוך הראש שלי. אני יודע שזה מסוכן אבל לפעמים זה עדיף מאשר למצוא את עצמי ואז למצוא שמשהו חסר. אני מתחיל לתכנן לשים לכל זה סוף, סוף גם לעצמי. אני לא מצליח להתרכז בשום דבר והחיים חסרי טעם כשהמשהו הזה לא אתי.
יום אחד אני עובר את הכביש ורואה את פציפל'ה. הוא מדבר עם מישהי לא מהשיעור שלנו, מישהי גבוהה שלבושה במדים בכחול. תהיתי מה יקרה לו אם יגלה שלקחתי היום יותר מדי כדורי אקמולי. הוא היה נראה כמו ילד רגיש. אני תוהה, ולפתע מתקרבת משאית לכיווני. אני נמאך על הכביש.
אני קם בבית חולים ולא זוכר מי אני כל כך. זה קשה. ההורים שלי מחבקים ומנשקים אותי. אני מביט בתמונות. כל פעם אני נזכר עוד קצת. אני אפילו זוכר קצת מפציפל'ה, אבל יש חלל גדול בזיכרון שלי שהוא חלול.
אחרי שבוע שולחים אותי הביתה. יום אחד פציפל'ה בא אליי. קבענו ללמוד למבחן בחשבון. אחרי שאנחנו לומדים, אנחנו מרכיבים אוניה גדולה מעץ ואנחנו קובעים בשבת ללכת להעיף אפיפונים. לפתע אני רואה באיזה ארגז ספר עבה עם כריכה סגולה. כתוב על זה שזה היומן שלי. הוא נעול. אני נרגש ומציע לקחת מארגז הכלים של אבא שלי אזמל. פציפל'ה לוקח את הספר מיד מידיי ואומר לי שיש דברים שלא כדאי לדעת. הוא לוקח אותו הביתה כדי לשרוף אותו. הוא נראה החלטי. לא ידעתי למה הוא מתכוון ואיך הוא מתכוון לשרוף אותו. לא היה לי יותר מדי אכפת.
לאחר שבוע אני ופציפל'ה הפסקנו משום מה לדבר. אחרי תקופה ארוכה הוא כבר לא בא לבית ספר. אף אחד לא ממש אומר מה קרה לו אבל אני יודע שהוא מת. כששאלתי את אמא היא אמרה שכנראה היה חסר לו משהו. אני מביט בה באי אמון.
מה כבר היה יכול להיות חסר?

את היומן שלי אני מקבל בחזרה מההורים שלו. הוא פתוח. בסוף רשום סימן שאלה שחור גדול על כל העמוד, כזה שלא אני ציירתי. אני קורא ומבין.
אני זה שהמצאתי את המחלה של פציפל'ה.


תגובות (57)

אני חשבת וחושבת. מנסה להבין את הכוונות העמוקות ויודעת שייש כאלה. אבל כנירא היום נעלם לי החוש של הבנה לעומק. בכלל אני בזמן האחרון קצת איבדתי את השכל. לא מבינה דברים גם אם הם צועקים עלי. לא יודעת מה עובר עלי. נירא מה יהיה איתי.

נ.ב. תנסי להיות מחוברת בסקייפ אני רוצה לדבר איתך

19/02/2015 21:37

איך לומר…משהו חסר לי.
לא ממש הבנתי מה ניסית להגיד…אולי בצורה מעורפלת כזו.
זה בעיקר היה נראה לי כמו תרשים זרימה מאוד מאוד ארוך.
אני לא יודעת להעריך מה בדיוק בדיוק את מנסה להגיד אבל אני יודעת שאני לא מסכימה עם זה.
הייתי אמורה להזדהות עם הדמות, אבל משום מה לא הזדהיתי איתה…בעיניי היא ריחפה באוויר יותר מדי, וזה לא ככה, לפחות לא אצלי…גם אם משהו חסר ואינני יודעת מהו. זה היה ילדותי למדי, הנקודת מבט שלה, ואולי זה מה שניסית להעביר ואולי אפילו זה ככה באמת…ואולי לא.

19/02/2015 21:41

עאהעאה איזה חרא. דאמ

הוא המציא שמשהו חסר לו. הוא האמין בזה אז זה הפך להיות נכון
אחרי שנמחק לו התחת הוא לא זוכר שמשהו חסר אז זה גם לא קיים
החבר שלו זוכר את זה לעומת זאת. הוא צפה בו נדרס. הוא דיבר עם אישה במדים כחולים. הוא רצה את היומן. הוא רגיש וחסר טקט. הוא נכנס לתסבוכת בעצמו ומתאבד. הוא חשב שביומן יהיה פיתרון

19/02/2015 21:47

    אוקיי, אבל מה הרעיון?
    לא יודעת, לי זה לא נשמע קשור אחד לשני אבל זו בטח רק אני.

    19/02/2015 21:49

    לא אולי זה פשוט סיפור גרוע
    הרעיון הוא שלא באמת חסר לך כלום. זה הכל המצאה ואמונות

    19/02/2015 21:52

    ידעתי שאני לא מסכימה עם זה.
    זה לא נכון, זה פשוט לא נכון.

    19/02/2015 21:54

    מה זה משנה אם את מסכימה? אם תעברי מחיקת זכרון כל בעיה שיש לך תמחק יחד עם זה. בעיות הן במוח. בעיה במציאןת זה קושי לעבור דרך הקירות- זה דבר בעייתי לבצע. איפה חסר לך משהו? איפה דיכאון? הכל. בשכל. שכל זה בית כלא שכולם רוצים להשתחרר ממנו ( ועדיף בלי למות תוך כדי)
    בלי קשר לרעיון- סיפור רע?

    19/02/2015 22:03

    נא…ראיתי רעים יותר.
    בכל מקרה, אז מה? אחרי שהראיתי לי את הבחור הזה נתן, גושן, דויד, נוח! קראו לו נוח! וראיתי סרטון שאומר בדיוק את אותו הדבר והגעתי למסקנה שזה בכלל לא משנה אם זה אמיתי או לא. זה כמו שתתרגשי מלקרוא ספר פנטזיה, זה לא אמיתי…אבל מה זה משנה?
    ברמה השטוחה, הקיומית באמת לא חסר לי כלום, רחוק מזה. אבל אנשים אחרי הכל הם יצורים תודעתיים וחושבים, אי אפשר לשנות את זה.

    19/02/2015 22:06

    את בין היחידים שמתיחסים לסרטון הזה בדרך אחת רציונאלית. קקוולל.
    אז איך היה הסיפור אז?!
    בכל אופן ברגע שאת מבינה שאלו מחשבות שמייסרות או משמחות אותך, אז את גם צריכה לדעת מראש בכל אופן שמאפיין מאוד בולט אצל מחשבות זה שהן לא אמיתיות. קיר הוא אמיתי. מחשבה שחסר למשהו היא רק מחשבה. היא לא קיימת. אי אםשר לגעת בה. ואת לא שולטת במחשבות שלך הן סתם קופצות. לפעמים אקראיות. שום דבר לא מבטיח לך שהן נכונות. הרוב זה שקרים. אז כמה ברצינות את מאמינה להן? זו בעיה. זה כמעט כמו להאמין באלוהים. כי כשאתה מאמין בו, הוא קצת יותר קיים ממקודם. וכשאתה מאמין בדיכאון המוח שלך קונה את זה ומתאים את עצמו לכך. כן. אנחנו יצורים תודעתיים. אבל תודעה אפשר לשנות. יש אני ויש עצמי. העצמי זורק שטויות מהתת מודע. האני בוחר מה נכון. וזה טריק וזה פח והמון נופלים לזה. המוח הוא כלא בו אתה בוחר את החוקים בלי אפילו להבין. כמו חלום. אם בחלום תדע שזה חלום אתה תוכל לשלוט בו

    19/02/2015 22:14

    גם במוח שלך אי אפשר לגעת זה אומר שהוא לא אמיתי?
    גם בליבת כדור הארץ אי אפשר לגעת.
    גם במצורע אי אפשר לגעת.
    ניסוח לקוי או רעיון לקוי, תחליטי, אחד מהם.
    בכל מקרה, זה סתם מסבך אותי יותר..שמישהו ייתן לי פעם אחת לבחור את הדרך הקלה.

    19/02/2015 22:17

    פעם פגשת אדם שהכל בסדר אתו?
    פעם תהית למה?
    זה בדרך כלל כי המוח שלו בכלל לא רואה את האפשרות שיכול להיות משהו לא בסדר. בכלל לא מכיר דיכאון או חוסר. ממש כמו בעל חיים במבון הזה. קצת דיטחי אבל חיי כאילו הכל בסדר גם אם הוא לא נהנה. אם רע לו הוא לפעמים גם לא ממש יודע ובדיעבד אומר שהכל טוב.
    זה בגלל שהוא תכנת ככה את המוח. בזמנים בהם כל תוכנית טלויזיה חדשה היא על ההיא עם הנשמה השחורה ודמעות פנינה וזה עושה חשק- הרבה יותר קל להאמין בזה. חתיכת וורידים זה לא משהו שהיה קיים עד שהטלויזיה המציאה אותו.
    וראות לקויה. מצורע אפשר לגעת. גם במוח. גם בליבה. אולי בליבה עוד המון שנים אבל זה לא בלתי אפשרי. מחשבה היא כן כי היא אשליה
    ומה עם הסיפור חחחחח

    19/02/2015 22:24

    טוב, בואי תנסי לגעת בליבת כדור הארץ.
    תשמעי, לסטיבן הוקינג יש טכנולוגיה של מחשב שמקליד את המחשבות שלו…מבחינתי זה בערך כמו לגעת בליבת כדור הארץ.
    אין בן אדם שאצלו הכל בסדר, גם אם הוא אולי עושה רושם כזה. אין דבר כזה נקודה.
    ….
    הנה, הרבה נקודות.
    חוץ מזה שלא ממש מעניין אותי מאחרים בדרך כלל אז זה לא ממש קנה מידה.
    חחחח לגבי הסיפור? את מבקשת לומר אם הוא טוב או רע, אבל אלה מילים צרות מדי. לא אהבתי את הסיפור, אבל לא במובן הקלאסי. זה לא בגלל שהוא גרוע, אבל הוא גם לא טוב, בכלל לא טוב. אבל שוב, הוא לא לא טוב בגלל שהוא גרוע, אם זה נשמע הגיוני וכנראה שלא.

    19/02/2015 22:28

    הראייה שלך קצת צרה מאוד. לא קיים אדם שהכל בסדר אתו? נו באמת. הכל היה בסדר אתי כילדה. ולפעמים באמת בכללי הכל בסדר איתי. יש לי חברים שהכל בסדר איתם. כן יש עליות ומורדות אבל אחרי איזה שניה הם שוכחים וממש לא אכפת להם. לחיות הכול בסדר. נדיר למצוא חיה עם דיכאון. ואז מה אם הוקינג כותב מחשבות בעזרת טכנולוגיה משוכללת. את מנסה להכניס עומק איפה שאין. כימית ביולוגית טכנולוגית לגעת בליבה אפשר. לגעת במחשבה לא. גם הוקינג לא כי זה לפי תנודות העין שלו. אם תשאלי אותי את פשוט דיפנסיבית ואין לך כל כך מה לומר או לפחות ככה זה נראה אבל את מעדיפה לאטום את הראש ולומר לזה לא כי אחרת יהיו לזה השלכות חמורות ביותר. אני עצמי הייתי במשבר כשגיליתי שהבעיה שלי לא קיימת

    19/02/2015 22:34

    "את מעדיפה לאטום את הראש ולומר לזה לא כי אחרת יהיו לזה השלכות חמורות ביותר."
    נכון לפאקינג חלוטין.
    ואמרתי את זה במפורש למעשה, זו הדרך הקלה, שמישהו יתן לי פעם אחת לבחור בדרך הקלה.
    זה מחרפן לי את המוח. כרגע באמת טוב לי והכל בסדר איתי וזה משמיד לי את המוזה לחלוטין, ומבחינתי זה לא בסדר. בסדר וטוב ורע, אלו מושגים מאוד קטנים, אני פשוט מעדיפה להמשיך בחיי, בלי להתלונן הרבה. מדי פעם כשמתחשק קצת צומי, אבל לא הרבה. זה הכל. למה להתעמק.
    אף פעם בתור ילדה לא הרגשתי כמו שאני מרגישה היום, אבל אני כן יכולה לחשוב על כמה דברים שהיו ממש, אבל ממש לא בסדר.
    זה לא היה בעל חשיבות אז.
    מה זה אומר? לא יודעת. לא אכפת לי. נשבר לי מכל הבולשיט הזה.
    באמת בולשיט, לא שווה אפילו לדבר עליו.
    זה לא שאין לי מה לומר, זה שאני לא לגמרי מבינה את מה שאני אומרת אם זה נשמע הגיוני, ושוב, כנראה שלא.

    19/02/2015 22:40

    את רוצה להרגיש רע כדי שתהיה לך מוזה? זה די מתייסר מצידך ומצד שני אפשר להבין. בצד השלישי אני כנראה אספר לך שמוזה נכונה וטובה באה כשאת נמצאת בסיטואציות ומפעילה את הראש וחושבת דברים- כלומר הדרך הטובה ביותר היא להתוודות בפני אנשים ולסוע לחול ולאפריקה ולשאול שאלות על החיים ולפתח רעיונות טובים. כי אני יכולה להרגיש נורא שמישהו זרק אותי ועדיין להרגיש בסדר ועדיין לכתוב. לא? חייבים להיות במצב "לא בסדר"?
    מה שאמרת על היותך ילדה ממש נכון. וזה גם מצב טוב יחסית. כשזה ככה מאוזן. את כנה מספיק בשביל לומר את כל הדברים האלה אבל גם לא כנה מספיק כדי להשתגע בסוף לומר על הכל בולשיט ושהכל יילך לעזאזל. לכן הגיוני זה שאת מבינה מה יש לך לומר אבל את לא ויש לך מה להגיד אבל אין. האם זה יהיה כל כך נורא להבין שאת שולטת בעצמיך? מה יקרה מזה?

    19/02/2015 22:48

    אני לא יודעת, נוח לי ככה.
    ומוזה באה לי בסיטואציות קיצוניות, לא בסיטואציות מאוזנות.

    19/02/2015 23:08

    טיפשה, ברור שנוח לך. זה הכי נןח להישאר במצב הקיים. לו רגילים. אותו מכירים. בו שולטים. אותו מבינים. בו תלויים. אותו בונים.
    אבל כשאני שומעת שרע לך בא לי להכניס לך אזמל בפרצוף. וגם לך, אני בטןחה. פשוט אזמל זה לא ממש נוח. אז מה אם זה יסדר לך את השכל ואולי יציל אותך?

    19/02/2015 23:14

    אני בסדר, תודה דובשנית.
    אחרי הכל אולי אני פוצעת את עצמי טיפונת לפעמים ובוכה עד שאני לא מסוגלת לנשום, אבל אני שווה יותר מזה.
    הכל בסדר, ממש רגע לפני שהכל מתפרק, אבל מה זה משנה.
    הכל חרא, אז שכל אחד יתעסק בחרא שלו. זה הכל.
    אני אפילו לא יודעת מה זה אזמל, זה כלי גינון?
    אין לי מוזה בכל מקרה, וזה כרגע מה שמפריע לי.

    19/02/2015 23:18

    התמכרת בגיל 14. נפלא. אני אוהבת אותך מדי. אני מקווה שמהבוץ הזה תצאי לאט ובכל זאת תהיה לך מוזה. בינתיים אז כל עוד את רואה טעם בחיים הכל בסדר

    19/02/2015 23:23

    זהו שאני לא רואה טעם בחיים.
    אבל אני גם לא רואה טעם במוות.
    אולי את באמת צריכה להכניס לי עם אזמל.
    חחח ברצינות, מה זה אזמל?

    19/02/2015 23:25

    חחחחחחחחחח אמממ זה כזה שעובדים בגינה. זה כלי ממתכת שמוציא דברים מהמקום. כלי כבד וחזק. לא נעים.
    וזה דבר אחד להרגיש שאין טעם בחיים ודבר אחר לומר. ובמילים אחרות- רע לך? ביום יום הרגיל שלך. או שפשוט לא אכפת

    19/02/2015 23:29

    זה תלוי מתי, זה תלוי עד כמה אני בוחרת לשים זין.
    אני בוחרת, נכון.
    ואיי…נשמע כואב.

    19/02/2015 23:30

    אז תמשיכי לבחור נכון או שמר אזמל יאזמול לך את האף וישלח לי בדואר סתם כדי שאכין מזה מפוחלץ למזכרת למקרה שתחליטי להתפגר
    בכל מקרה אגב אנדרי אנדרואיד קטנה שלי, העלתי עוד סיפור כי לא בא לי להיות גרועה. אבל אולי גם הוא גרוע. ואולי הוא לא. תושיעי אותי בבקשה

    19/02/2015 23:34

    לא יודעת אם אני בוחרת נכון, אמרתי שנכון שזו בחירה.
    לגבי הסיפור השני שלך קראתי אותו, אבל משהו חסם אותי מלהגיד עליו דבר מה.
    לא יודעת מה אני חושבת עליו, למען הספגטי הקדוש. לא יודעת.

    19/02/2015 23:36

    מממ..
    אם אי פעם תחליטי אנדרי
    והפעם באמת
    בקטע גם עוד של עשרים שנה
    שאת רוצה לעשות שינוי
    אני יודעת שזה נשמע מטומטם ושאני לא מאמינה בזה
    אבל תרימי טלפון. אני שם. תמיד
    אני אעשה את ההבדל.

    ועכשיו בנימה פחות דרמטית
    -מה זה אומר? :OOO
    אהבת או לא :O

    19/02/2015 23:40

    כאילו אם זה לא היה ברור אז אני רצינית.
    תתקשרי.
    אל תפסלי אף פעם את האופציה הזו
    אף פעם אף פעם
    כי היא קיימת

    19/02/2015 23:41

    לא יודעת למען הכוס של הסבתא של האמא של הדודה הצולעת על עבר בית החולים לבקר את אחותה שעברה תאונת דרכים ונמצאת במצב אנוש. לא יודעת.
    זה מסוג הדברים שאני מעדיפה לא לגעת בהם, עדיף ככה. כמו…קראק, למשל.

    19/02/2015 23:43

    יופי זה אומר שהיה שם משהו חסר חח
    #שונאתאתהיקום #למהאנילאגאון #למהאנילאדאון
    -סוף פסוק.

    19/02/2015 23:45

    נראה לי שפשוט השתקת אותי כרגע.
    טוב, אין בעיה.
    נדבר עוד חודש!
    סתם.
    לא יודעת…באמת שלא.
    את רוצה לנסות להיות דאון? גאון את כן.

    19/02/2015 23:49

    אם הייתי גאון אז דברים היו הולכים לי למען האלים והחן!
    שתינו חכמות מאוד פשוט לכל אחת יש את השיט שלה. פשוט חבל שהשיט שלי חא קשור איכשהו לדאונים כי אני אפילו לא רוצה לבנות אותם אז הכל היה בסדר

    19/02/2015 23:52

    אני אוהבת אותך, כל השאר לא אכפת לי בזה הרגע:)
    יחי הקלישאות המתות.
    יחי אוקסימורונים חסרי תכלית.
    יחי חוסר קישוריות בין משפטים.
    אני הייתי גאק ספארו, אמרי לי, האם הייתי הראשון על הסיפון שלך?

    19/02/2015 23:54

    אני אוהבת את גאק ספארו
    תגידי את יכולה להגיע לתל אביב באוטובוס (לא)
    טוב שיהיה.
    אם היית גאק
    ואני הייתי סיפון
    את היית עליי
    והיינו מפליגות לתל אביב

    19/02/2015 23:57

    גם אני אוהבת את גאקי, דמות נהדרת חחחח.
    אני יכולה ברמת העיקרון, אבל….מעבר לרמת העיקרון, לא.
    אם היית סיפון והייתי עלייך היינו מפליגות למחוזות רחוקים.

    19/02/2015 23:59

    היינו מפליגות לבטן שלי כי את מזכירה לי קאפקייק

    20/02/2015 00:05

    אבלאוףנודיאיכסלאזהלאנכוןסתמיזונהבעעעבאליפנקייקעכשיואוקאפייקמהשזהלאיהיההחראהזהאתגורמתלילהתחרפןאוףאיתךמיאווווווומיאומיאומיאואזמלזהמגניבמיאוהבהבהב.
    —————————-______________________————————

    20/02/2015 00:07

    חצי תגובה לא שם, לא משנה, לא משנה.
    הכל בסדר…לנשום עמוק. מפלס השפיות תקין.

    20/02/2015 00:08

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
    אהבתי אלייך 3>

    20/02/2015 00:17

    מה לגביה?

    20/02/2015 00:30

    גדולה מאוד

    20/02/2015 01:59

לא מסכימה איתך. בכלל!. אבל גם לא התווכח איתך, על זה. ולמה את לא מגיבה לי? ? את מתאלמת ממני? לעלב?. את יודעת לפעמים נירא לי שאת אוהבת את ולר יותר ממני. אני צריכה להרגיש כמו קיין?

19/02/2015 22:01

    חח לא. הגבתי לשתיכן. שתיכן שאלתן אז עניתי.
    לגבי הסקייפ אני בתקופה קשה קצת. אני אצור אתך קשר כשאןכל

    19/02/2015 22:04

יש לי חבר וקוראים לו פוץ. הכרנו כשהוא התיישב לידי בשיעורי חשבון. אף אחד לא עשה זאת, הכיסא תמיד היה ריק. היינו מדברים על הכל, נפגשים כל יום אחרי בית ספר ועושים ביחד הכול. ילדים רעים מבית הספר תמיד צחקו עליו, קראו לו בשמות ואמרו לו שהוא לא קיים- כי הוא תמיד היה כזה, שקט. אני אהבתי אותו ככה.
יום אחד התנדנדנו בנדנדה האדומה בגן.
"היי תגיד פוץ," התחלתי לחשוד עכשיו, "תגיד, אתה באמת לא קיים?" אני שואל אותו.
פוץ מבזיק אלי חיוך. כשהוא מבין שאני רציני הוא תוהה, "זה משנה?"
אני חושב ואז מניד בראשי לשלילה.
"היי פוץ, תראה צבעו מחדש את הקרוסלה." אני צועק בפליאה.
פוץ ואני צוחקים ורצים לבדוק איך נראה הצבע החדש מקרוב.
הקרוסלה נותרה כפי שהייתה.
לא באמת אכפת לי אם פוץ אמיתי. כי ככה זה. פוץ הוא חבר.

משהו מטומטם שכתבתי על זה שדמיון כן אמיתי בהרבה מובנים. בתנאי שאתה מאמין בהם.

19/02/2015 22:25

אוף.. מתיי תעבור התקופה הקשה הזו? יש לך הערכת זמן?, חייבת כבר לדבר איתך. יש לי כול כך הרבה דברים לומר לך

19/02/2015 22:28

    תקופה חלודה. לא יודעת מתי. סליחה

    19/02/2015 22:34

טוב תודעי לי מתיי. יעבור החלודה טוב?. מרגיז אותי שאנחנו בקושי בקשר

19/02/2015 22:37

    בסדר

    19/02/2015 22:49

הכתיבה שלך מזכירה לי את עצמי כשהייתי קטן. הייתי כותב סתם בשביל לכתוב, בלי לנסות להביע את עצמי בצורה כלשהיא, לפחות לא בדרך אמתית. אל תכתבי רק בשביל לכתוב.

מצטער אם אני קשה מידי אבל פשוט כל הסיפורים שלך הם עם נושאים שחוקים וזה פשוט מוריד את כל הערך שיכול להיות להם. תכתבי על דברים מיוחדים, דברים מעניינים, תביעי את הרגשות שלך אבל בדרך מעניינת ומחברת, תגרמי לי להרגיש את מה שאת מרגישה.

קראתי גם את הסיפור החדש יותר, שוב, הכתיבה פחות או יותר בסדר אבל הרעיון שחוק, משהו שראיתי כבר מליון פעמים – ילד מתבודד מתחבר לילד חסר חברים שכולם מציקים לו.

20/02/2015 00:56

    אתה לחלוטין טועה, כי יש בזה הרבה יותר ממה שנראה. הרבה יותר ממה שרוצים לראות לפעמים.

    20/02/2015 01:01

    אולי אני טועה, אולי יש משהו שאני מפספס, את מוזמנת לחלוק איתי את מה שאת רואה

    20/02/2015 01:08

    חבל על בזבוז הזמן, לא מתחשק לי לקבל נירוונה הלילה.
    אבל באופן כללי, אם תחשוב, אולי תצליח לראות. זה לא קשה, רק צריך לעצום עיניים.

    20/02/2015 01:11

    אולי אתה צודק. נושא שחוק? לא הרגשתי שאלו נושאים שחוקים. בחיים לא קראתי על דברים כאלה. בסיפור הזה לפחות. הסיפור השני חשבתי שהצגתי אותו בצורה טובה.
    בכל אופן אלה כן סיפורים מהמוח. לא מהרגש. אז אני לא יכולה לגרום למישהו להרגיש מה שאני מרגישה, כי אני לא מרגישה שום דבר. אני כן כותבת כדי לכתוב. אני כן לא תמיד מסכימה עם מה שאני כותבת. זה כנראה רע ופחות טוב. באותה מידה יכולתי לכתוב מאמר כנראה. אותה תשוקה מציתה את השניים. להביע את הדיעה שלי
    יש לי כמה שירים עם רגש. את רובם אני לא מעלה, לא חושבת שהם טובים. אבל העצה שלך היא עצה חכמה ואני אקח אותה לתשומת לב. יש איזה סיפור עם רגש. אבל עדיין לא כתבתי אותו.
    תודה על ההצעה.

    לגבייך אנדרי, זה מצחיק שאת מגנה על סיפורים שאת לא ממש אוהבת חח
    אני חושבת שאת יותר מגנה על עצמיך מאשר עליי. טת חושבת שאת רק כותבת לשם לכתוב. זה בדיוק ההפך. את כותבת כדי לפרוק. ואני כבר שנים לא

    20/02/2015 02:11

    אולי זה לא זה, אני לא בטוח, אבל משהו מפריע לי בסיפור הזה, אולי זה פשוט לא הטעם שלי. אל תיקחי את דעתי הלא מקצועית יותר מידי ברצינות, אני בעצמי לא יודע על מה אני מדבר חצי מהזמן.

    20/02/2015 03:13

    אל תדאג אני לא מפריזה. הבנתי מה שהבנתי ממה שכתבת לי (: ואולי זה כן עניין של טעם אקח את זה בחשבון אבל זה לא מונע ממה שאתה אומר להיות רלוונטי

    20/02/2015 03:20

ככה יודעים מי האלוהים של האתר-
כשיש לה 54 תגובות ביום~_~
אוליב, בקטע הזה את אמרת את האידיאולוגיה שעל פיה אני חיה, בכל המורכבות שלה, על רגל אחת. אני תמיד אומרת שהגבולות והמגבלות הן אשלייה. גם אם אני בדמי דיכאון.. אני חייבת לזכור.
אחרי הכל מה הטעם לטבוע בשקרים? וכל עוד אני זוכרת שאלה שקרים, אשליות, שיפוט מחמיר, אני לעולם לא אפול.
אתן דיברתן על בן אדם שאין לו אף בעייה, וזו אני, כי אני מתכחשת לכל הבעיות שלי, ואפילו ההכחשה הזו לא נראית לי בעייתית בכלל. זה שקר לבן, והוא עושה אותי מאושרת.

20/02/2015 19:35

    אני לגמרי מסכימה עם כל מילה!!!

    03/03/2015 05:38

ובעיקר על זה ש*אבד שלי משהו.
פוציפל הומצא על בסיס השם של פציפל'ה?
אני אוהבת את הסיגנון. אני דווקא מתחברת לפואנטה. זה כל כך אני להדהות עם מישהו עד כדי הידבקות ב"מחלה" שלו.

02/03/2015 21:58

    חחח כן. שמחה לשמוע (: מעניין אם חוץ מ המסרים כמה נהנית לקרוא

    03/03/2015 05:41
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך