מרי

הלכתי בשביל החיות ביער, פתאום שמעתי יללה חלושה.
התקדמתי לאט אל היללה, דרכתי בתוך משהו רטוב, הסתכלתי למטה, זה היה דם.
החנקתי צרחה בידי, מה קורה פה? שאלתי את עצמי
הסטתי ענף הצידה וראיתי את זה. זה היה שואל, גור שואלים ליתר דיוק. וגם שואלה, רגלה מדממת קשות בתוך שיח. ראשה שמות והיא מכורבלת בעצמה בניסיון נואש לשמור על גורה הפעוט.
התקרבתי בשקט שהייתי מורגלת אליו והצצתי לתוך השיח.
רגלה הייתה בתוך מלכודת אכזרית למראה, רגלה חתוכה והעצם חשופה. רעד בלתי נשלט עבר בעמוד השידרה שלי.
אספתי את הגור עלי וערפתי את ראשה של השואלה המסכנה. בעודי בוכה פשטתי את הסוודר שאפור שלי ועטפתי בו את הגור הפעוט, הוא עצם את עניו בתשישות ובהכרת תודה ושקה בשנת ישרים.
נשאתי אותו עד לחדר שלי.
"מרי, מה את עושה?" שאלה אמא
"אני הולכת לחדר שלי" אמרתי במהירות ועליתי במדרגות. לקחתי סלסילה וסידרתי את הסוודר והנחתי עליו את הגור הקטן.
שמתי אוזניות ושמעתי את הביטלס ושקעה בשינה מתוקה.
רצתי, הסתכלתי בפראות לאחור. משהו רדף אחרי אבל אני לא יודעת מה. דמעות זרמו מעיניי ללא הספק.
"לא!!!!" צרחתי והתעוררתי בבת אחת, כל גופי מכוסה זיעה קרה.
גור השואלים ילל לאוכל.
"איך אני יביא לך אוכל?" שאלתי בלחש
"למי?" שאלה אמא בחומרה ונדהמה למרבה גור השואלים בסלסילה.
"גברת צעירה תחזירי אותו מייד למקום!"
"אני לא יכולה" בכיתי
"למה?" שאלה בחומרה
"כי אמא שלו מתה ואין מי שייתפל בו!" בכיתי, אמא באה עלי וליטפה את שערי. היא פרמה במקצת את הפקעת ההדוקה ותלתל ג'ינג'י צנח על פניו, אספתי אותו אל מאחורי האוזן בלי משים והמשיכתי לבכות.
בסופו של דבר אמא הסכימה בתנאי שאני יתפל בו. נתתי לו חלב חם והוא נרדם.
בהיתי בו במשך כל הלילה, אך לבסוף נרדמתי.