מראות השקט

עלים מזוגזגים קוצניים, כן, בעלי ארומת לילה.
אני נוגע בהם והם מלטפים אותי כליטוף שזכרוני מרמה אותי בו. איזו הרגשת ניחוח.

העלים קשורים לעץ מלא בסגנונות שונים ומשונים של עלים. העץ לא גבוה אך עליו בגובה הקרקע ויש אף כאלו שיטעו ויחשבו שזה שיח. קליפת העץ חלקה עד מאוד אך מגעה קשה.

אני עובר את העלים, חלקם דוקרים אותי קלות אך לא מספיק כדי שאגיב וחלקם חולפים על פני בלי לשים לב. אני נוגע בקליפה ובמפתיע היא רכה, אוהבת ואכפתית.

הגשם התחיל במדבר הזה, הבנתי זאת כשטיפת מים קטנה הצליחה לעבור את ההגנה של העץ. יצאתי דרך העלים אשר מירמרו לי על התרחקותי, אך גם חייכו באותה המידה והלכתי על החול הקר.

לקחתי את החול וחפרתי לי בור. שכבתי בו, החול הקריר נשפך מעליי עם בוא הזמנים – והנה לי קבר. קבר? לא, נתק.