מקום

צועדת אני ברחוב ארוך ארוך, הכל לוהט זהוב ומחניק, בקשי אני נושמת.
ומה אני רואה? שורות של גורדי שחקים מסתובבים ימינה או שמאלה לפי הכוונה מראש. קומה אחת ימין , קומה שנייה שמאל וחוזר חלילה. הרחובות ריקים מאנשים. לא הבנתי איפה אני נמצאת ומה קורה ואיך אנשים חיים בתנועה בלתי פוסקת? אולי כבר התרגלו?. למזלי זה היה סיור הכנה לקורס בסוציולוגיה עכשווית.
במסגרת הקורס היה לי סיור נוסף וה]עם היה קרוב ללבי. רחובות עקלקלים משהו, אגם, יערות, דשו ירק ופרחים בכל צבע: אירוסים, סייפנים, חרציות ורדים וקחוונים.
הלכתי ברחוב הראשי כולו בנינים דו קומתיים, גגות משופעים, חלונות גדולים ואדניות פורחות. הבניינים צבועים בצבעים בהירים כלבן, צהבהב, תכלת ולילך. לא שבעתי מהיופי הזה. אנשים ישבו רגועים בבתי הקפה וחלקם הלכו לחנויות שבעליהן לטשו עין על כיסיהם המלאים של התיירים.
"מה, לא תקני משהו?"
"לא בוער לי כרגע אמשיך להסתובב וברגל. כדאי להכיר את המקום גם דרל הרגליים ולא רק דרך האוטובוס.
אמרתי ועשיתי, פניתי בשביל צדדי שהיו בו מדרגות רבות שחלקן לולייניות. אזרתי כוח וטיפסתי למעלה ומה ראיתי? מתחם סגור שעליו כתוב מנזר הגולגלות. הסתקרנתי, נכנסתי עברתי את הגינה הפורחת בשלל צבעים ומה ראיתי ? המו גולגלות מצויירות. גם למוות ידעו לתת אסתטיקה לא רק לחיים.