מצפון

אלוהים אדירים זה מרגיש כמו יד ענקית שנותנת לך אגרוף בבטן, מסובבת ומוציאה לך את כל המעיים, זה לא קל לעבור פרידה כזאת, פתאום הכול מתפרק, חמש שנים, חמש שנים בזבזתי על המילה הזאת, על הטבעת, ומה אני מקבל בסוף? "לא", ומה התירוץ? אני לא האיש שהיא התאהבה בו, אני עושה לה רע, ואני כבר לא כל כך טוב במיטה.
.
אחריה נהיה לי טוב במיטה, בבקרים השמש הסתכלה מהחלון וצקצקה בלשונה כשראתה אותי מנסה לכסות את המבוכה בשמיכה, השיחת טלפון הגיעה בסביבות אחת עשרה מהבוס, "איפה אתה?", "חולה", חולה, השיחות הפסיקו להגיע עם התלוש משכורת.
.
הרוב היו כנראה מתאבדים, מתחילים לעשן, מתחילים לאכול, או בוכים, הריקנות הזאת חייבת להתמלא במשהו, אבל אחרי חודשיים באה הגאולה, נכנסה פנימה עם חיוך גדול וקרעה את קורי העכביש שהצטברו במסדרון.
"מי את?" שאלתי "אני? אני הצפון שלך" "המצפון אולי?" "לא, הצפון שלך, באתי לסדר לך את החיים", "מה את יודעת לעשות?" "להראות לך את הצפון, הנה לדוגמה עכשיו הוא… שם!"
קראו לה צילי, בחורה צעירה יחסית, נמוכה עם קול גבוה, לא האמנתי שדבר כזה קיים אבל הבחורה הייתה רכז מתיקות, חמלה וחומרי טעם וריח.
.
"אתה יודע למה אני פה?" אמרה בדאגה.
"בטח, למרות שציפיתי שישלחו את המצפון"
"המצפון שלך לא פנוי עכשיו, הראש שלך מחפש אותך, השגרה, החיוך, כולם מחפשים אותך שם למעלה, הם מרגישים שאתה הולך ונעלם."
"שירגישו, אני לא חוזר עדיין, לא עכשיו, תנו לי להישאר במיטה".
צילי התאכזבה, התיישבה על הספה, וחיפשה פרצופים בנקודות השחורות על המרצפות עד שאני אסכים לדבר איתה.
.
אחרי כמה ימים בדירה המצאתי משחק, כל שעה שעתיים הייתי שואל אותה איפה הצפון, והיא הייתה קמה מהר ורצה לחלון לבדוק איפה השמש או הכוכבים, כאילו שהוא השתנה, בחורה עניינית, לא רצתה להצביע לכיוון כללי, רצתה להיות מדויקת. הכי מצחיק היה כשהיא הייתה בשירותים, אפשר היה לשמוע אותה פותחת את התריסים מפלסטיק, מוציאה את היד ומצביעה. עם הזמן זה נהיה דבר שבשגרה וצילי נהייתה מגוחכת, הצחיקה אותי הדקדקנות הזו על מציאת הצפון. השכן מלמטה כבר התעצבן ואיים שפעם הבאה שהבחורה אצלי צועקת "שם!" הוא מתקשר למשטרה.
.
החלטתי שצריך לצאת מהבית, לטייל ולשכוח מהכל, על הדרך רציתי גם לראות מה היא יכולה לעשות באמת, יצאתי מהבית ונסענו לשדה התעופה, החלפנו מטוס בשוודיה וטסנו לגרינלנד, משם לקחנו קרוז למקום הכי צפוני בעולם, מסתבר שיש תיירות שלמה סביב זה, ואז הגיעה השאלה:
"צילי, איפה הצפון?"
צילי הסתכלה עליי בתמיהה, במלמול ומבטים היא חיפשה אותו, הצביעה לכל כיוון:"שם!…אכהם לא סליחה..שם!..בעצם שם!" צילי נשברה, נפלה על רצפת הסירה והתחילה לבכות, הרגשתי רע, הלכתי רחוק מידי עם המשחק הזה, הבטחתי לה שכשנחזור הביתה אני אכין לה תה חם אבל היא כבר לא הקשיבה, שתקה כל הדרך, הגענו הביתה, ישבנו על הספה וראינו טלוויזיה, ככה בשקט, שני אנשים טובים שאיבדו את הצפון.