מסתתרים

אנחנו רק מסתתרים, בורחים מכל דלת שעלולה להיפתח בפנינו, כבר הפנמנו שיותר גרוע תמיד יכול להיות.
שוכבים באי וודאות, מאפשרים למחשבות קסומות לרחף בנו ואז מתעוררים בדרך שוממת, בלבד בו אנו נתונים וחלומות התקווה מתפוגגים, כמה חבל שבעולם שלנו אין קסם.
רוצים להיות בלמעלה של הגלגל ובינתיים מחפשים גן עדן מתחת לאדמה, רודפים אחרי השמש כי בחושך מתעוררות מפלצות תאבתניות, הם הזיקו בשבוע שעבר לחבר שלי, השבוע אולי יבואו אלי, אולי יפשיטו עורי ויאכלו בשרי, לא ישאירו בי טיפת היגיון ואנושיות, אם ישאירו אותי בכלל.
אחדל מלהתקיים כמו כל הילדים האחרים בשכונה, אחדל מלהיות, בהנחה שהייתי. לא הייתי מספיק!
אני מסתתר, מסתתר מכולם, השמש עקפה אותי, אמא לא פה, קר לי, אני לבד.
דלתות סגורות ואני לא חושב שגן עדן כה מסריח זאת אומרת שלא הגעתי אליו עדיין, אני מסתתר, מסתתר מכולם, כשלתי במחבואי הם אחריי ופעם אחרונה ארשה למחשבות קסומות להציף אותי ואקבר ביחד איתן.