מסקנות מאדים של קפה
"עייפות זה מחמאה לאנשים חסרי עניין" אמר לי האיש בחליפה השחורה, והקדיש שלוש דקות שלמות בהכנת לטענתו "הסיגריה המושלמת".
תמיד הייתי עסוק בהקשבה לאחרים בשעות בהן ישבתי בבית הקפה, זה פשוט מנהג שפיתחתי ואין לי מושג למה.
הייתי מקשיב לאנשים שהולכים ובאים, כאלה ואחרים, אחרים בעיקר. הייתי שומע נאומים שלמים על הפילוסופיה המעופשת של "לחיות את החלומות שלנו", אבל כל החלומות האלו הם גנובים, האנשים ההם חיו רק את מה שנשתל להם בראש, הרעיונות שנבחרו במיוחד בשבילו מהסביבה המיידית שלו ולפי כך נספגו שביבים עליהם טווה האיש את קוריי חלומותיו.
הצלחתי לשרבט את זה במפית למשמע דבריו של אדם שישב ספסל מלפניי.
אין לי שם הפעם, וגם לא תיאור, זה נקלט מאוחר מדי.
האיש בחליפה השחורה שוב הפציר בי להתחיל לפתח פילוסופיה משלי, כזו שלא תופרך על ידי השפעת הסביבה, כזו שתכניס חיים חדשים להתאחדות תחת רעיון. " תפקידך מובא לידי ביטוי במילים שאתה כותב, ההופכות למטבעות לשון בעלי ערך רב, אתה רב אמן" חידד בלשונו הכסופה כמלהט נאום בחירות, כזה שכל מודעתו פונה רק לסיפוק הצרכן, שבמקרה הצרכן הוא אני.
התעוררתי שוב ישר אל מול המחשב באמצע כתיבה של מה שנראה כמו מניפסט ההתאחדות החדשה, משונה משהו. והאיש בחליפה השחורה עוד יושב בחוסר סיפוק מסוים בקצה כסאו ומדי פעם שולח מבטי אהבה-שנאה לצג המחשב. " אתה לוקח את הזמן כאילו היה רק שלך, כאילו כל שאר יושבי הכדור משתמשים בזמן שזרקת ואין לך כלל כל חשיבות לצורך אמיתי".
איני זוכר איך נפגשנו אני והוא, הוא פשוט הופיע בבית הקפה בזמן האחרון באמצע הקפה שלי, ועוד היחיד שהצליח להוציא משם.
אני מדפיס וכבר אוחז בעט שתחתום סופית את דפי המניפסט הכל כך מתגרה הזה, משום מה עדיין לא בוטח במילותיו בכל האחוזים. האיש בחליפה השחורה שם את ידו על כתפי בחיבה ונראה שמח ומרוצה מאוד, " אתה עוד תגיע רחוק ידידי, אני רק הנהג שיקח אותך לשם הכי מהר".
קמתי שוב, מרתיח את המים וחושב לא ללכת היום לשבת בבית הקפה, הקפה בבית מספיק טוב.
תגובות (4)
זה מממדדדהההההייייםםםם
בחירת העורכים!
אהבתי בצורה משוגעת. באמת. סיפורים זה הקטע שלך נראה לי. זה מדהים
היי ציפור.
אני לא ארחיב על המצב בו הייתי כשכתבתי את זה.
אבל אגיד שאין לי מושג איך מתקבלים לשם ואם בכלל אני רוצה..נראה לי שנוח פה למטה, איפה שאין באמת כוכבים. (:
סתם, באמת שאין לי מושג..אבל אם אפשר אז אולי, נראה כבר..
ותודה:)
באמת אהבתי עניין בחירת השאיפות זה דבר שגם אותי מעסיק המון, תמיד אנחנו צריכים לבחור ולפעמים הבחירות האלה גורליות לחיינו, עכשיו נכון אתה צודק שיש אנשים שהחלומות שלהם זה לא באמת מעצמם אלה מיתוך אשפע חברתית, שאם נירא שלהיות שחקן באוליוד ולהיות כוכב הופך אותך לאל אז רוב האנשים ובעיקר אלה שלא חושבים עד הסוף על דברים אלה "שניגררים" ירצו להיות כמו אותם אלילים בטלוויזה, כי מי לא רוצה להיות חשוב ואהוב?, מי צד שני יש אנשים שבאמת יש להם שאיפות פרטיות ולא מושפעות כלל מהחברה, זה משהו שהוא רק שלהם זה אהבה או כישרון שרק כביכול יש להם והם רוצים לעסוק בוא כול החיים, להיות אדם כזה שגילה את שאיפתו את יעודו האן זה נפלה? אכן, אבל יש גם אנשים שהם בדיוק כאלה אבל לוקחים דוגמה מאמנים ואו מוזיקיים ואו פיזקיים וכול חלוץ אחר או קודם אחר באותו תחום שהם מעוניינים מאוד מאוד להשתלם בוא לעסוק בוא בהנאה כול חייהם, יכול להיות שאפילו יצירות של קודמים ישפיעו על יצירות שלהם, ואין בזה רע, כמו שאומרים אנחנו הקטנים שרואים רחוק רק בזכות זה שאנחנו עולים על כתפיהם של הגדולים מאיתנו והקודמים לנו בוודאי, אז אנשים כאלה אין בזה כול רע, וגם אנשים ששיאפתם לא מושפעת מאיש או דרך עבודתם לא מושפעת מאיש זה גם מצויין, מה שלא מצויין זה אלה שמחפשים להיות גם מה שהם לא! רק כי נירא להם שלמלה איכן שיש אבק כוכבים טוב!, למרות שלדעתי זו טעות חמורה, כול אחד חייב לשאול את עצמו לאיזה קבוצה אני שייך לראשונה שזה מצויין להשנייה שזה פנטסטי, או לשלישית שזה גרואה, כי מי שמנסה להיות משהו או מישהו שהוא לא! לא רק שהוא לא יהיה אותו מישהו לעולם! הוא גם לא יהיה עצמו לעולם, אלה סוג של מותצייה חסרת תחליט וחסרת משמעות, שמנסה להיות מישהו אחר ולא תצליח לעולם, זאת דעתי כמובן ולכול יש רשות ביפה! כמובן לחלוק עלייה
וואו, עמוק ופילוסופי שכזה.
מסכימה לגמרי עם כך שאתה צריך לשלוח את זה לבחירת העורכים.
זה אחד מהסיפורים שקוראים וחושבים עליו שבועות לאחר שקוראים אותו. חושבים על למה, איך וכמה. ולא משנה כמה תחשוב עליו, אתה לא תצליח להגיע למסקנה אחת. מדהים. אני אוהבת סיפורים כאלה :)