מסיכה

נכון, זה כל כך כואב, לקלף מעל הפנים את המסכה הזאת שאת הכל מכלת.
לאחוז חזק בציפורניים, למשוך את זה לאט כדי לא להרגיש את הכאב המייסר, אבל עדיין…
וזה מרגיש כאילו לוקחים לך את כל האוויר, טיפה אחת של אוויר לא מגיע לך לריאות, ואתה נחנק, אתה משתעל, והמסיכה עדיין כל כך צמודה.
זה מרגיש שכבר שבועות אתה משתדל לקלף את המסכה מהפנים, זה כל כך כואב, ועדיין לא גירדת אפילו את פני השטח.
תצטרך לחפור עמוק יותר, קשה יותר, לחפור בצפרניים אל תוך הבשר, לצעוק בכאב לעולם, עד שתוריד את המסכה.
וגם אם עוברים שנים, לא לוותר, להמשיך לקלף את המסיכה, כדי להוציא החוצה את מה שבפנים.
ואתה עובר תהליך, שלא משנה מה, תמיד השארו איתך הכאבים.
והינה משיכה אחרונה, תפוס חזק כל קצה מסכה, שלוש… קח נשימה עמוקה…
שתיים… תמשוך חזק, כאילו לא מחכה לך כאב.
אחת… המסכה ירדה, וסוף סוף אל העולם אתה משתקף.
וכנראה שיש שיגידו לך, ״וואו, השתנית״, אל תתן להם להשפיע עלייך, עד שסוף סוף את המסכה הורדת… תענה להם, ״נשארתי מי שאני, לא השתנתי, רק הורדתי את המסיכה שהסתירה אותי״.