מסורת הבובות

"הקופסא עם בובות הרי-בורן הגיעה!" הודיעה אימא
"אנחנו באות!" רצנו.
אמא נתנה לכל אחת מאיתנו בובה שנולדה מחדש ליום הולדתה הרביעי.
שמה של כל אחת מהבובות מתחיל באות של בעליה.
לבובה של אוליביה קוראים אודיליה
לבובה שלי קוראים ורוניקה
לבובה של אלואיז קוראים אווריל (Everyll)
ולבובה של סטייסי קוראים סאמרלינה.
זו מסורת משפחתית, החל מסבתא של סבתא שלי, יודוריה, שקיבלה בובה בגיל 4 וקראה לה יוטה, אז היא נתנה לבתה, לסבתא רבא שלי, דרלין, בובה בגיל 4 והיא קראה לה דונה, וכמוה, סבתא שלי, מארלי, היא קיבלה בובה וקראה לה מרסילין.
לבובה של אמא שלי קוראים שריל, כי לאמא שלי קוראים שרלוט.
גם אני אתן בובה לבנות שלי, אם היו לי בעתיד.
אבל לא משנה.
הבובה היא עניין גדול, יש לה בגדים, נעליים, מסרק, גומיות וסיכות, תיקים, הלבשה תחתונה ומוצרי היגיינה, משלה! מאז שנסענו לסיני, לפני שנה, לכולן יש גם חיג'אב וניקאב.
פתחתי את המזוודה של ורוניקה והוצאתי הכל.
לקחתי את ורוניקה (או כפי שאני קוראת לה בקיצור – וריל), סירקתי את שערה החום וסידרתי אותו בצמה.
הלבשתי אותה בחיתול רב פעמי ורוד פסטל עם פרפרים, שמלת פיג'מה בצבע תכלת עם פרחים ונעלי בית לבנות. כיסיתי את ראשה בכיסוי ראש ממשי שיש לכל אחת מבנות משפחתנו.
ריססתי את בגדיה במבשם בגדים ואת שיערה בתרסיס מרכך.
הכנתי לה חלב מזויף – מים, קרם גוף והיום הוספתי קצת תמצית נענע.
נכנסתי לחדרה של אוליביה – עדיין מסדר את שערה האדום הסבוך של אודיליה.
"כבר בחרת עבורה בגדים?" שאלתי
"לא, ואת?" היא השיבה
"כן, היא מוכנה" אמרתי
"וואו, נו אהה, אני אגיע עוד מעט" אמרה אוליב, סגרתי את דלת חדרה והמשכתי לחדרה של אלואיז.
"אווריל מוכנה?" שאלתי
"איבדתי את הבושם שלה" אמרה
"קחי את שלי" אפשרתי לה והיא רצה לקחת אותו
המשכתי לחדרם של מקסון וסטייסי. מקס הוא לא בת, אבל בכל זאת התעקש להשיג בובה ליום הולדתו הרביעי, אמא קנתה לו בובת רי-בורן בן, הוא קרא לו מת'יו.
"מקס, מה שלומך עם מת'?" שאלתי
"אוקיי, אבל אני לא יודע איך לקשור את העניבה שלו," הוא ענה
"לא, לא. כולם מתלבשים בפיג'מה! אודיל, וריל, אוורי … אפילו שרי!" הסברתי לו
"אוקיי, תודה, ויוי" הוא אמר והוריד את הבגדים של מתיו
סטייסי שקעה במציאת הפיג'מה היפה ביותר לסאמרלינה.
"אולי תלכי על כתונת הלילה הסגולה ההיא?" הצעתי לה
"כן! זה מושלם!" אמרה בשמחה
"אני צריך ללכת להתארגן, אחזור בקרוב." הלכתי לחדר שלי.
אמא עדיין מארגנת את שריל.
לקחתי את צלחת החטיף המחולקת ל-6 חלקים.
שמתי בחלק הראשון קרקרים, עוגיות אוראו בחלק השני, אגוזים בחלק השלישי, פחזניות בחלק הרביעי, חטיפי שוקולד בחלק החמישי וופלות לימון בחלק השישי.
הדלקתי את החדשות והנחתי את צלחת החטיף על שולחן הסלון.
אמא נכנסה לסלון והניחה את שריל על הספה.
שריל לבשה כתונת לילה כמו לפני מאה שנה, כמו אלה שראיתי רק בסרטים, עם תחרה ומשי, שערה השחור נאסף גבוה בסגנון שמזכיר לי מעט תסרוקות רנסנס, עם תלתלים רכים שכיסו מעט את פניה.